תפריט סגור

צבא משטרה ובטחון.

האם לנדו יתבע את האדם שצילם אותו בביתו ללא רשותו והפיץ ברבים. אם לא יעשה זאת זה המשפט- רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו: תהלים.

בנאום ההבהרה  של הרב לנדו, הרב הסביר שהדברים החריפים שאמר על “רצח ממש” ו“מלחמות לשם כבוד המדינה” לא נועדו לשמיעה ברבים, לא נועדו לשמע הרבים, ובוודאי לא נועדו להגיע לאוזני אויבי ישראל.

בדברי ההבהרה שלו, כפי שפורסמו בתקשורת, הרב אמר במפורש:

"הדברים נאמרו בחדרי חדרים ולא נועדו לשמיעה ברבים."

והוסיף:

"דברים שאמרתי בשיחה פרטית."

ובתקצירים נוספים הופיע גם:

"עיוות וחוסר הבנה מוחלט."

כלומר — הרב לנדו עצמו מאשר שהדברים נאמרו בשיח פנימי, לא כעמדה ציבורית, ולא כמשפט שנועד לצאת החוצה.

אבל מישהו — אחד מהנוכחים בחדר — בחר להדליף את הדברים.

וזו נקודת המפנה האמיתית: הנזק הגדול לישראל לא נגרם מהרב לנדו — אלא מהמדליף.

ומי המדליף שהגיע עד לשכתו של הרב, מישהו ממקורביו.

מישהו ממקורביו של לנדו בגד בו, בגד באמונו.

1. הדלפה שהפכה אמירה פרטית לנשק תעמולה

כאשר רב בכיר בישראל אומר בחדר סגור משפט כמו “רצח ממש”, זה נשאר בגדר שיח פנימי. אבל כאשר מישהו מדליף זאת — הוא הופך את המשפט לכלי נשק בידי שונאי ישראל.

הדלפה זו מאפשרת לארגוני BDS, לאנטישמים ולגורמים עוינים לומר:

“אפילו רב בישראל אומר שמדינת ישראל רוצחת.”

הם לא צריכים להמציא עלילות דם — הם מצטטים רב ישראלי בכיר. המדליף נתן להם את המתנה שהם חלמו עליה.

2. הנזק לא נובע מהדברים עצמם — אלא מהדלפתם

הרב לנדו הבהיר:

"לא התכוונתי שדברי ייצאו החוצה."

זהו משפט שמסיר כל ספק: הוא לא רצה שהדברים יפורסמו. הוא לא רצה שהדברים יגיעו לציבור. הוא בוודאי לא רצה שהדברים יגיעו לאוזני אויבי ישראל.

מי שהדליף — הוא זה שהפך את הדברים לבעיה ציבורית ובינלאומית.

הוא זה שגרם לנזק התודעתי. הוא זה שהפך אמירה פרטית לנשק תעמולה. הוא זה שהעניק לשונאי ישראל ציטוט מושלם.

3. הדלפה שמשרתת את אויבי ישראל

הדלפה כזו אינה תמימה. היא מעניקה לשונאי ישראל:

  • לגיטימציה לעלילות דם

  • ציטוטים “מבית” שמערערים את מוסריות המדינה

  • חומר תעמולה שמופץ ברשתות

  • בסיס להצדקת שנאה וחרמות

  • כלי הסתה חדש נגד ישראל

בעידן שבו כל משפט מתורגם ומופץ תוך דקות, הדלפה כזו היא פגיעה אסטרטגית.

4. בגידה בחצר — לא רק ברב, אלא בעם ישראל

המעשה הזה אינו רק בגידה באמון הרב. הוא בגידה בעם ישראל כולו.

המדליף:

  • הפר אמון

  • פגע ברב

  • פגע במדינה

  • פגע במאבק ההסברתי

  • פגע באחדות הלאומית

  • פגע בביטחון התודעתי

  • העניק נשק לשונאי ישראל

הוא ידע שהדברים רגישים. ידע שהם נאמרו בחדר סגור. ידע שהם עלולים להזיק. ובכל זאת — בחר להדליף.

זו אינה טעות. זהו מעשה מודע.

5. סיכום: הנזק הגדול לא נגרם מהרב — אלא מהמדליף

הרב לנדו דיבר בשיחה פרטית. הוא הבהיר שהדברים נאמרו “בחדרי חדרים”, “בשיחה פרטית”, ושהייתה “עיוות וחוסר הבנה מוחלט”.

מי שהדליף את הדברים:

  • הפר אמון

  • פגע ברב

  • פגע בישראל

  • העניק נשק לשונאיה

  • וגרם נזק תודעתי עצום

הבגידה אינה בדברי הרב — אלא בהוצאתם החוצה.

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. זהו ניסיון עלוב להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית- הרב עירום.

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

הנזק בדבריו של לנדו: כשהאמירה של רב בישראל הופכת לנשק בידי שונאי ישראל:

דבריו של הרב דב לנדו, שבהם אמר:

"אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה, והורגים אנשים – גם זה מותר? רצח ממש. אז הם מסיתים לרצח. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה."

מעוררים לא רק ויכוח פנימי בישראל, אלא גם חשש עמוק מההשלכות החיצוניות. כאשר רב בכיר בישראל מתבטא כך, העולם שומע לא ביקורת מוסרית — אלא האשמה ישירה כלפי מדינת ישראל כ"רוצחת". וזהו נזק תודעתי עצום.

1. מתנה לשונאי ישראל

בעידן שבו ישראל נאבקת על זכותה להגן על אזרחיה מול טרור, אמירה כזו היא מתנה לאויביה. היא מספקת להם ציטוט מושלם: “אפילו רב בישראל אומר שמדינת ישראל רוצחת.” מכאן הדרך קצרה להפצת שנאה, להצדקת חרמות, ולערעור הלגיטימיות של ישראל בעולם.

ארגונים אנטי־ישראליים, תנועות BDS, וגורמים עוינים כבר יודעים לנצל כל אמירה מסוג זה — במיוחד כשהיא מגיעה ממנהיג רוחני בעל מעמד.

2. הנזק המוסרי והתדמיתי

ישראל מתמודדת עם קמפיינים שמנסים להציג את פעולותיה כהתקפות לא מוצדקות. כאשר רב בכיר מאשר לכאורה את הנרטיב הזה, הוא מחליש את ההגנה המוסרית של המדינה. הוא מערער את האמון בצדקת הדרך, ויוצר מצג שווא של עם שמאבד את צידוקו.

הנזק אינו רק תדמיתי — הוא מוסרי. הוא פוגע בתחושת הצדק של הציבור הישראלי עצמו, ומערער את האחדות הלאומית בשעת מלחמה.

3. האבסורד: הוא יודע

לנדו אינו אדם מן השורה. אנשיו ישבו בקבינט המדיני־ביטחוני, השתתפו בדיונים, שמעו את המידע הרגיש, את האיומים ואת הדילמות. הוא יודע היטב את המציאות הביטחונית ואת מורכבותה. ולכן, כשהוא מדבר על “רצח ממש”, האויבים חושבים שהוא עושה זאת מתוך ידיעה — לא מתוך בורות. וזה מה שהופך את דבריו לחמורים פי כמה.

הוא לא רק מבקר את הממשלה; הוא מבקר את החלטות שהוא עצמו היה שותף ליצירת התנאים להן.

4. ההשלכות בעולם

בעידן של תקשורת גלובלית, כל משפט מתורגם, מצוטט ומופץ. אמירה כזו לא נשארת בגבולות ישראל — היא תופיע בכותרות עיתונים אנטי־ישראליים, תצוטט באו״ם, ותשמש “הוכחה” לכך שישראל מבצעת פשעים. הנזק הזה קשה למדידה, אך הוא אמיתי: הוא מחליש את ההגנה הציבורית של ישראל בעולם, פוגע במעמדה המוסרי, ומעניק לגיטימציה לשנאה.

5. אחריות של מנהיגות רוחנית

מנהיג רוחני נושא באחריות כבדה למילותיו. כאשר הוא מדבר, דבריו אינם נשמעים רק בבית מדרש — הם נשמעים בעולם כולו. אמירה כזו אינה רק טעות פוליטית; היא פגיעה בעם ישראל כולו.

סיכום

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. הם מעניקים לשונאי ישראל לגיטימציא, מערערים את הצדקת ההגנה העצמית, ופוגעים באחדות הלאומית. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

לקרוא עוד:

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. זהו ניסיון עלוב להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית- הרב עירום.

כאשר מנהיגי אויבי ישראל מאבדים בני משפחה בתקיפות צהל ומדברים בגלוי על נקמה, האיום על ראש הממשלה ומשפחתו גדל. הדרישה לאבטחה אינה גחמה— זו חובה ביטחונית בסיסית.

כאשר אויבים מדברים על נקמה: מדוע אבטחת משפחת נתניהו היא הכרח ביטחוני

הוויכוח הציבורי סביב אבטחת בני משפחתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ועולה בכל פעם שמתרחשת הסלמה ביטחונית או אירוע דרמטי בזירה האזורית. יש הטוענים שמדובר בהוצאה מיותרת או בהגזמה, אך המציאות במזרח התיכון מלמדת אחרת: כאשר אויבי ישראל מאבדים בני משפחה בתקיפות צה״ל, השיח שלהם הופך אישי, טעון ולעיתים גם נקמני. במצבים כאלה, אבטחת ראש הממשלה ומשפחתו אינה פריבילגיה — היא חובה ביטחונית.

1. דפוס חוזר: מנהיגי אויב שאיבדו בני משפחה מגיבים בשיח נקמני

איסמעאיל הניא — חמאס

ב־10 באפריל 2024 לפי הספורות הנוצריות, נהרגו שלושה מבניו וארבעה מנכדיו בתקיפה ישראלית נגד חוליית טרור. התגובות שהגיעו מחמאס לאחר מכן היו רוויות שיח נקמה, כולל הצהרות על “מחיר שישראל תשלם”. חמאס הוא ארגון טרור רצחני, ולכן אמירות כאלה אינן רק רטוריקה — הן חלק מהאיום.

עלי חמינאי — איראן

על פי דיווחים, בתקיפה שבה חוסל חמינאי נהרגו גם ארבעה מבני משפחתו. גם כאן, השיח הציבורי בטהרן היה טעון מאוד, כולל קריאות נקמה מצד גורמים המקורבים למשטר. איראן היא מדינה עוינת בעלת יכולות טרור בינלאומיות, ולכן אמירות כאלה אינן עניין סמלי בלבד.

2. כאשר אויבים מאבדים בני משפחה — האיום הופך אישי

במערכת הביטחון מוכר היטב הדפוס שבו פגיעה בבני משפחה של מנהיגי אויב גורמת להם לנסות “להשיב כבוד” או “להחזיר מכה”. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בארגוני טרור או משטרים אידאולוגיים קיצוניים.

במצבים כאלה, ראש ממשלת ישראל — מי שנתפס בעיניהם כסמל המדינה וכמי שמאשר פעולות צבאיות — הופך ליעד מרכזי. ולא רק הוא: גם בני משפחתו נתפסים בעיני אויבים כ”מטרה רכה” או “סמל”.

3. מדוע אבטחת משפחת נתניהו היא הכרח ביטחוני?

א. ראש הממשלה נתפס כאחראי על פעולות צה״ל

אויבי ישראל נוטים לייחס את כל התקיפות ישירות לראש הממשלה, גם אם בפועל ההחלטות מתקבלות במערכת מורכבת.

ב. אויבים כבר הצהירו בעבר על רצון לפגוע בהנהגה הישראלית

חמאס, חיזבאללה, הג׳יהאד האיסלאמי ואיראן — כולם הצהירו לאורך השנים על רצון לפגוע בדמויות בכירות בישראל.

ג. פגיעה בבני משפחה היא דפוס מוכר של ארגוני טרור

ארגוני טרור ברחבי העולם נוהגים לפגוע בבני משפחה של מנהיגים כדי לייצר אפקט פסיכולוגי וסימבולי.

ד. האיום על משפחת נתניהו אינו תיאורטי

הוא נובע מהתנהלות אויבים, מהצהרות פומביות, ומהעובדה שישראל פועלת נגד בכירים בארגוני טרור.

4. מקרים נוספים שבהם בני משפחה של בכירי אויב נפגעו בתקיפות

חשוב לדייק: צה״ל פועל נגד מטרות טרור — לא נגד משפחות. במקרים רבים, בני משפחה של בכירים בארגוני טרור נמצאים בקרבתם או בתוך תשתיות טרור ולכן נפגעים.

דוגמאות מהשנים האחרונות:

  • תקיפות נגד בכירי חמאס בעזה שבהן נפגעו בני משפחה שנכחו במתחמי טרור.

  • תקיפות נגד בכירי הג׳יהאד האיסלאמי במבצעים “עלות השחר”, “מגן וחץ” ו“שומר החומות”.

  • תקיפות נגד תשתיות חיזבאללה בסוריה שבהן נפגעו בני משפחה שנכחו במבנים צבאיים.

בכל המקרים הללו, הארגונים הגיבו בשיח נקמה — לעיתים אישי מאוד.

5. פרק נוסף: סוגיית נפתלי בנט — ומה היא מלמדת על הצורך באבטחת משפחת נתניהו

הדיון סביב אבטחת ראשי ממשלה לשעבר עלה שוב כאשר נפתלי בנט, שהיה ראש ממשלה כשנה אחת בלבד , ממשיך לקבל אבטחה ברמה גבוהה. בנט הגיע לראשות הממשלה עם שבעה מנדטים בלבד, ולתקופה קצרה שלא כללה מבצעים רחבי־היקף או פגיעה משמעותית בבכירי אויב. בתקופתו לא נרשמו פעולות שהובילו לשיח נקמה אישי מצד ארגוני טרור.

ובכל זאת — הוא מקבל אבטחה של ראש ממשלה לשעבר.

מה זה מלמד?

  1. האבטחה אינה רק פונקציא של היקף הפעילות הביטחונית של ראש הממשלה בזמן שתיפקד ככזה.

  2. אם בנט מקבל אבטחה כארבע שנים לאחר תום תפקידו למרות שלא “דיגדג” את אויבי ישראל, הרי שהצורך באבטחה לבנימין נתניהו — מי שהוביל עשרות מבצעים וחיסל בכירים — ברור פי כמה.

  3. נתניהו הוא ראש הממשלה המזוהה ביותר עם מדיניות תקיפה כלפי אויבי ישראל בעשורים האחרונים.

  4. לכן, אבטחת נתניהו ומשפחתו אינה רק המשך של נוהל קיים — היא צורך ביטחוני ממשי.

המשמעות המעשית

אם ראש ממשלה לשעבר שתיפקד שנה אחת בלבד מקבל אבטחה מלאה, הרי שראש ממשלה שפגע קשות באויבי ישראל, הוביל מבצעים רחבי־היקף וחיסל בכירים — יזדקק לאבטחה עד סוף חייו, וכך גם רעייתו.

זו אינה אמירה פוליטית — זו הערכת סיכון.

6. סיכום: אבטחת משפחת נתניהו אינה פוליטית — היא ביטחונית

כאשר אויבי ישראל מאבדים בני משפחה ומדברים בגלוי על נקמה, האיום על ראש הממשלה ומשפחתו גדל. במציאות כזו, הדרישה לאבטחה הדוקה אינה גחמה, אינה פריבילגיא, ואינה עניין פוליטי — זו חובה ביטחונית בסיסית במדינה שמוקפת אויבים ומנהלת מלחמה מול ארגוני טרור.

המשוואה האסטרטגית החדשה: איראן, ישראל וארצות הברית בעידן של מתיחות משתנה- האיראנים יודעים שמתקפה ישירה על ישראל תחזיר מיד את ארצות הברית וישראל לשולחן הפעולה המשותפת.

המערכת האזורית במזרח התיכון נמצאת בתקופה של רגישות יוצאת דופן. איראן, ישראל וארצות הברית — שלוש שחקניות מרכזיות — פועלות בתוך מרחב שבו כל תזוזה קטנה משנה את מאזן הכוחות. בשנים האחרונות ניכר כי היחסים בין ישראל לארצות הברית עברו תהליך של הצטננות, בעיקר בתחום שיתוף הפעולה הצבאי. שינוי זה לא נעלם מעיניה של איראן, שמנתחת בקפידה כל סדק אפשרי בקשר בין ירושלים לוושינגטון.

הצטננות היחסים בין ישראל לארה״ב — ואיך איראן מפרשת זאת

העובדה שארצות הברית לא ביקשה מישראל להצטרף לתקיפות האחרונות נגד מטרות איראניות, ואף בלמה יוזמות ישראליות לפעולה משמעותית בלבנון, נתפסת בטהראן כהוכחה לכך שהקשר האסטרטגי בין שתי המדינות אינו כפי שהיה בעבר. איראן מבינה היטב את המשמעות: ישראל פחות מתואמת עם וושינגטון, ולכן מרחב הפעולה שלה מצטמצם.

עם זאת, האיראנים גם יודעים דבר נוסף — אולי חשוב אף יותר: תקיפה איראנית ישירה על ישראל תחזיר מיד את ארצות הברית לשולחן הפעולה המשותפת. כל פגיעה משמעותית בישראל תגרום לארה״ב להתייצב לצידה באופן כמעט אוטומטי, מתוך מחויבות אסטרטגית עמוקה ובשל החשש מהידרדרות אזורית רחבה.

ישראל כשותפה היחידה של ארה״ב במתקפה על איראן

בעוד מדינות אירופה מחזיקות אינטרסים ברורים במיצרי הורמוז — נתיב ימי קריטי לכלכלתן — הן לא הצטרפו למהלך האמריקאי נגד איראן. ישראל, לעומת זאת, הייתה היחידה שהלכה עם ארצות הברית עד הסוף. זהו מסר שאיראן לא יכולה להתעלם ממנו: למרות המתיחות, ישראל עדיין מוכנה לשלם מחיר מדיני וביטחוני כדי לשמר את הברית עם וושינגטון.

אם איראן תתקוף את ישראל, התרחיש יחזור על עצמו — הפעם בעוצמה גדולה יותר. איראן יודעת זאת היטב, ולכן היא נזהרת שלא לדחוף את ישראל ואת ארצות הברית אל חיבוק אסטרטגי מחודש.

האינטרס האיראני: לשמר את המצב הקיים

איראן פועלת מתוך הבנה עמוקה של הפסיכולוגיא הפוליטית בישראל. היא יודעת שראש הממשלה בנימין נתניהו רואה באיום האיראני יעד היסטורי — משימה שהוא מעוניין להשלים. תקיפה איראנית ישירה על ישראל תעניק לו לגיטימציא פנימית וחיצונית לפעול בעוצמה נגד איראן, אולי אפילו באופן שיחצה קווים אדומים.

לכן, האיראנים נזהרו עד כה שלא להעניק לנתניהו את ההזדמנות הזאת. הם שומרים על רמת חיכוך נמוכה יחסית מול ישראל, ומעדיפים לפעול בזירות עקיפות — דרך שלוחות, ארגונים פרוקסי, והפעלת לחץ מדוד — במקום להיגרר למלחמה ישירה.

סיכום: משחק שחמט מורכב — וכולם מודעים לכל תזוזה

המציאות האסטרטגית הנוכחית היא משחק שחמט עדין שבו כל צד מנסה לשמר יתרון בלי להבעיר את הלוח כולו.

  • ישראל מבקשת לשמר את הברית עם ארצות הברית אך גם לשמור לעצמה יכולת פעולה עצמאית.

  • ארצות הברית מנסה לנהל את האזור בזהירות, בלי להיגרר למלחמה רחבה.

  • איראן מנסה להרחיב את השפעתה, אך מבינה היטב את גבולות הכוח ואת המחיר של תקיפה ישירה.

בתוך המשוואה הזאת, כל טיל, כל הצהרה וכל תזוזה צבאית עלולה לשנות את התמונה. איראן יודעת זאת — ולכן היא ממשיכה לשחק בזהירות, בתקווה לשמר את המצב שבו נתניהו נותר עם תאוותו בידו כמו שאומרים...

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש- לכל איש יש שם- יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם, למשל: אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ.

"רס"ן דוד שקורי נפל בקרב בצפון הרצועה

בתוך כך מספר החללים מתחילת המלחמה עלה ל-563

צה"ל התיר היום (שלישי) לפרסום את שמו של רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, סגן מפקד גדוד 601, חטיבה 401 'עוצבת עקבות הברזל', חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-563.

דפנה שקורי, אלמנתו, ספדה לו ברשת החברתית: "אהוב ליבי, כל העולם שלי, הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אוהבת אותך"." כאן חדשות.

תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש.

יש ענין עם גיוס למלחמה.

יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם:

כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:  וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:  וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:  וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:  וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: דברים.

נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ

אחרי שחיללו יתגייס לשרות, יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ

אחרי שיחנוך את ביתו יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

ופה זה מורכב, אחרי שהתחתן עם ארושתו, יש לו שנה לשמח את אשתו:

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:

עד שיקח אותה יש לו אישור לא לצאת לקרב ואחרי שלקח אותה:

כבהמשך הפרשה:

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח: דְּבָרִ֗ים.

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה

לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת

וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח:

חשוב להבין שאלה סיבות מתירות לזמן מוגבל.

הכרתי שתי אלמנות מלחמה.

אחת מהן זכתה להוליד לבעלה לפני שמת והשנית לא.

שתיהן לא התחתנו לאחר שהתאלמנו.

זה חשוב לקיים את החוקה הזאת.

רעיון.

יש חיילים צעירים שמתים במלחמה. ולבנים האלה לא נהיה משך. חשיבות המשך היא גדולה מאוד כנלמד מרות ומחלון שמת והיא נתאלמנה ובועז הקים לו זרע בישראל דרך רות אלמנתו.

ומפה הרעיון:

שכל חייל ומילואימניק שמתגייס יפקיד זרע בבנק זרע מיוחד שיוקם לדבר ובמקרה וקרה המקרה אפשר להפרות זרעו. יש הרבה נשים שצורכות את שרותי בנק הזרע. אז אם כבר, עדיף מאלה.

ובמקרה הזה שלא כמו בבנק הזרע הקיים, זהות האב תהיה יודעה וזהות האם תהיה ידועה גם היא לאביו ואימו של הנופל בקרב וכמובן שמשפחת הנופל בקרב היא זאת שתקבע דרך מי תהיה מולידת משך לבנם, וגם אלה יזכו להיות סב וסבתא לנכד מבנם שנפל.

נכתב ב-9/2/2024 לפי הספורות הנוצריות ועודכן.

התקנת מצלמה או רוגלה בבית אישה ללא רשותה: אחריות פלילית, ענישה, קנסות וחובת הדיווח– גם אם לא נתפסו, מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה – הדין הפלילי בישראל

הקדמה

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא ידיעתה וללא הסכמתה היא אחת העבירות החמורות ביותר בדין הישראלי.המעשה פוגע בזכות היסוד לפרטיות, בכבוד האדם ובצנעת חייו של אדם בתוך ביתו – המקום המוגן ביותר בחוק.החוק רואה בכך פגיעה פלילית חמורה, גם אם לא הייתה חדירה פיזית לבית, וגם אם לא נתפסו “על חם”.

דין המפעילים – מי שהתקינו מצלמה, רוגלה או אמצעי מעקב.

פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות

התקנת מצלמה או רוגלה בבית של אישה ללא רשותה מהווה פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.

הטרדה מינית באמצעות צילום, צפייה או תיעוד

כאשר המטרה או התוצאה היא צפייה אינטימית או מינית באישה, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

שימוש באמצעי צילום או רוגלה לשם פגיעה בצנעת הפרט

הדין חל על:מצלמה נסתרת, רוגלה בטלפון, רוגלה בטלוויזיה חכמה, גישה למצלמת מחשב או מצלמת טלפון.גם כאן העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר בתוספת קנסות.

חדירה לחומר מחשב

כאשר מדובר ברוגלה או פריצה לטלפון, לטלוויזיה חכמה או למחשב, מדובר גם בחדירה לחומר מחשב.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר וכן קנסות גבוהים.

קשירת קשר לביצוע פשע

כאשר מדובר בקבוצה המתארגנת לבצע את המעשים, מתקיימת גם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.העונש יכול להגיע עד 7 שנות מאסר.

היקף הענישה בפועל

בתי המשפט מחמירים מאוד במקרים אלה.העונש המצטבר למפעילים יכול להגיע ל: 8–12 שנות מאסר, ולעיתים אף יותר, בצירוף קנסות משמעותיים.

דין הצופים – גם מי ש“רק צפה” נחשב עבריין

שותפות לפגיעה בפרטיות

מי שצופה בתיעוד שנעשה בעבירה נחשב שותף לפגיעה בפרטיות.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן קנסות.

הטרדה מינית בצפייה אסורה

כאשר הצפייה היא בעלת אופי מיני, מדובר גם בהטרדה מינית.העונש יכול להגיע עד 5 שנות מאסר וכן פיצויים לנפגעת.

סיוע לעבירה

גם מי שלא יזם את ההתקנה, אך ידע על המצלמה או הרוגלה וצפה בתיעוד, נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר.בפועל, הענישה לצופים נעה בין שנה ל־5 שנות מאסר, בהתאם למידת המעורבות.

דין משתפי הפעולה שלא מתלוננים

הימנעות מדיווח וסיוע בעקיפין

מי שידע על המצלמה או הרוגלה, שתק, לא דיווח, או איפשר את המשך הפגיעה – נחשב מסייע לעבירה.העונש על סיוע לעבירה שעונשה 5 שנים יכול להגיע עד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.החוק אינו מקבל “עצימת עיניים”.

שימוש ברוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה

חדירה לחומר מחשב ופגיעה מתמשכת

התקנת רוגלה בטלפון או בטלוויזיה חכמה של אישה ללא רשותה נחשבת חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות.העונש יכול להגיע עד 3–5 שנות מאסר על חדירה לחומר מחשב, ועד 5 שנות מאסר על פגיעה בפרטיות והטרדה מינית.רוגלה פועלת באופן מתמשך, ולכן העבירה נמשכת כל עוד התוכנה פעילה – דבר שמחמיר את הענישה.

עיקרון יסוד: אחריות פלילית גם בלי תפיסה “על חם”

האחריות נובעת מהמעשה עצמו

המשפט הפלילי קובע כי האחריות הפלילית נוצרת מעצם ביצוע המעשה, ולא מעצם תפיסה, תלונה או הרשעה.לכן:גם אם לא נתפסו,גם אם לא הוגשה תלונה,גם אם אין ראיות כרגע,וגם אם עבר זמן –מי שביצע את המעשה הוא עבריין לפי החוק.

מכאן נובע עיקרון חד וברור:הם חייבים – גם אם לא נתפסו.חייבים פלילית, חייבים אזרחית, חייבים בפיצויים וחייבים בקנסות.בחירת תמונה ראשית

סיכום: חומרת העבירה והשלכותיה

חומרת המעשים

התקנת מצלמה, רוגלה או כל אמצעי מעקב בבית של אישה ללא רשותה היא:פגיעה בפרטיות בנסיבות מחמירות,הטרדה מינית,חדירה לחומר מחשב,עבירה קבוצתית,עבירה מתמשכת,ועבירה שאינה דורשת תפיסה “על חם”.

טווחי ענישה וקנסות

המפעילים – חשופים ל־8–12 שנות מאסר וכן קנסות כבדים.הצופים – חשופים ל־1–5 שנות מאסר וכן קנסות.השותקים ומשתפי הפעולה – חשופים לעד 2.5 שנות מאסר וכן קנסות.והם חייבים – גם אם לא נתפסו.

עורך דין שמשתף פעולה – חובת נטישת המקצוע

אחריות פלילית ואתית

אם עורך דין ידע על מצלמה או רוגלה בבית של אישה, שתק, סייע או היה חלק מהצפייה או ההפעלה –הוא לא רק עבריין פלילי, אלא גם מפר באופן חמור את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

במצב כזה:מן הראוי – ואף נדרש – שינטוש את מקצועו.עורך דין המעורב בעבירה כזו אינו ראוי לאמון הציבור, אינו יכול לייצג צדק, וצפוי להליכים משמעתיים עד כדי השעיה או מחיקה מלשכת עורכי הדין.

המאמר נכתב בעזרת הרובוטית.

על מדינה תקועה מתחת לאותה עננה: עשרים שנה אחורה, עשרים שנה קדימה —תמיד אותו מקום, רק עם מישהו אחר- על מלחמה כשורש מחלה לבעיות קשב וריכוז.

הסתכלות בארכיוני קשת, עשרים שנה אחורה, לתקופת מלחמת לבנון השנייה, חושפת תמונה כמעט מבלבלת. 2006, זמן חירום, מלחמת לבנון השנית. שידורים מיוחדים, פאנלים מתוחים — אבל לא רק המלחמה קופצת לעין. אופי השידורים, הלך הרוח, סוג ההומור, הנושאים המדוברים, האווירה הכללית — הכול מרגיש מוכר מדי. אפילו הלבוש נראה אקטואלי, כאילו לא חלפו שני עשורים.

השיח הטלוויזיוני נשמע זהה: אותם טונים, אותן חרדות, אותה תחושת “על הסף" שלמרות שהסף ההוא נראה היום כמו משחק ילדים ליד הסף הזה, זה לא משנה, החרדה הזאת היא אותה חרדה ואם ימשיך ככה יש התכנות שגם תחושת הסף של העת הזאת, תראה משחק ילדים לעומת 2046.

כמו שאמרו טיפקס וקובי עוז:

תמיד אותו מקום, רק עם מישהו אחר.

והעננה שמרחפת מעל,  גם היא לא השתנתה.

אותה עננה כמו מלפני עשרים שנה — רק עם שם חדש לאיום ועם אותה הלצה על העניין סביב בחירת שם בתוכנית של ארז טל דה אז, בדיוק כמו דה היום. זה הזוי שבדיחת הזעת היתר גם היא חזרה- כמו דה ז'אבו בריאלטי, באותם ימים צחקו על הזעת היתר של נסראללה. היום צוחקים אותו הדבר בדיוק עם נעים קאסם. אותו מבנה בדיחה, אותה תגובה עממית, אותה דרך לפרוק פחד דרך הומור. רק הדמויות התחלפו ואורי גוטליב אמר אצל ארז טל אז את אותו הדבר אצל שטרן. דה ז'אבו בריאלטי.

אם מישהו שמת במלחמת לבנון השנייה היה חוזר עכשיו — הוא לא היה צריך להדביק פערים. הוא היה מדליק טלוויזיא ומרגיש בבית. אותם תכנים, אותה אווירה, אותה מציאות שמסתובבת סביב עצמה.

דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ: קהלת.

מן הון להון...

ברור שדור, שגדל על הקורונה והגיע לבגרות במלחמת חרבות ברזל והלאה, לא יצליח להגיע להשגים כשל ילדים במדינות שקטות, ברור שתהיה נסיגה חדה בהישגי הילדים. קיש לא אשם בתוצאה הזאת.

לעת מלחמה יש את אותם סימפטומים של בעיות קשב וריכוז אצל ילדים צורכי רטלין. כמו שבעת מלחמה יש חוסר יכולת לשבת בכיתה או בזום לאורך שיעור שלם כי צריך לרוץ למקלט ברור שאזעקה וחרדה יגרמו לבעיות קשב וריכוז. אותה מחלה אותם סימפטומים, לא אותו שורש מחלה. ורטלין לא יעזור להרגיע את המלחמה בנפשם של ילדים אלה.

לעמוד תוכניות מועדון לילה- 2006:

מועדון לילה, עונה 1 לצפייה ישירה | 12+

A new security model for preventing World Cup violence through controlled pacification.

Violence around football matches, especially mega‑events like the World Cup, is an international security challenge.

States invest enormous resources in security, crowd separation and heavy policing — yet violence keeps erupting.The reason is clear: security measures address behavior, but not the emotional state that drives it.

Here emerges an innovative model:

reducing violence through controlled calming, creating natural appetite, and smart crowd management at exit.

Jamaican‑scale jointMunchiesSweet standsCrowd management

1. Distributing a Jamaican‑scale joint at the stadium entranceThe model proposes a controlled and legal (where permitted) distribution of aJamaican‑scale joint — a powerful yet balanced calming productthat reduces tension, lowers aggression and creates a more relaxed atmosphere already at the gates.

Security rationaleEmotional regulation before entering a crowded venue reduces the risk of eruptions.Lowering adrenaline levels prevents impulsive reactions.Calmer fans create less pressure on security forces.

Policy rationaleExisting regulation in many countries already allows controlled use of such products.Organized distribution is safer than uncontrolled use outside the stadium.The measure can be defined as optional, not mandatory.

2. The munchies – a natural security mechanismOne of the well‑known effects of consuming a Jamaican‑scale joint ismunchies — a natural increase in appetite.Although often treated humorously, it has real security value.A person looking for food is not looking for a fight.Goal‑directed behavior replaces impulsive behavior.Munchies create a natural delay in exiting the stadium.This delay reduces face‑to‑face encounters between rival fan groups.Eating sweets raises serotonin and calms the system.

In other words:munchies are not a side effect — they are part of the solution.

3. Sweet stands at the exit – a security and economic solutionTo harness the munchies for crowd management, sweet stands are placed at the exits.They serve three main needs: security, calming and economy.

Security and calmingNatural delay of crowd exit and reduced congestion.Prevention of direct encounters between rival fans.Sugar raises serotonin and contributes to a positive mood.

EconomyHere comes the clear economic advantage:sweet sales will cover the investment.The stands generate income that balances the cost of joint distribution, operations, logistics and supervision.Thus, the model becomes efficient both in security and economic terms.

ConclusionThis model offers a new approach to managing mega‑events:not only force, but also emotional, physiological and behavioral management of the crowd.

A Jamaican‑scale joint calms, munchies channel the energy,and sweet stands regulate the exit and cover the costs.In this way, the World Cup can become safer, calmer and smarter.Written as an innovative policy proposal for crowd management in football stadiums and large‑scale events

מודל ביטחוני חדש למניעת אלימות במונדיאל- הפחתת אלימות באמצעות הרגעה מבוקרת וניהול קהל חכם.

אלימות סביב משחקי כדורגל, ובמיוחד באירועי ענק כמו המונדיאל, היא אתגר ביטחוני בינלאומי.

מדינות משקיעות משאבים עצומים באבטחה, הפרדת קהלים ושיטור מוגבר — אך האלימות ממשיכה להתפרץ.הסיבה ברורה: אמצעי ביטחון מטפלים בהתנהגות, אך לא במצב הרגשי שמוביל אליה.

כאן עולה מודל חדשני:הפחתת אלימות באמצעות הרגעה מבוקרת, יצירת תיאבון טבעי, וניהול קהל חכם ביציאה.

ג'וינט במידות ג'מייקניותמאנצ'יזדוכני מתוקיםניהול קהל

1. חלוקת ג'וינט במידות ג'מייקניות בכניסה לאצטדיון

המודל מציע חלוקה מבוקרת וחוקית (במדינות שבהן הדבר מותר) של ג'וינט במידות ג'מייקניות — מוצר הרגעה עוצמתי אך מאוזן, שמפחית מתח, מוריד אגרסיביות ומייצר אווירה רגועה יותר כבר בשערי הכניסה.

ההיגיון הביטחוני

  • וויסות רגשי לפני הכניסה למתחם צפוף מפחית סיכון להתפרצויות.

  • הורדת מפלס האדרנלין מונעת תגובות אימפולסיביות.

  • אוהדים רגועים יוצרים עומס נמוך יותר על כוחות הביטחון.

ההיגיון המדיני

  • רגולציא קיימת במדינות רבות מאפשרת שימוש מבוקר.

  • חלוקה מסודרת עדיפה על שימוש בלתי‑מבוקר מחוץ לאצטדיון.

  • ניתן להגדיר את המהלך כבחירה אישית, לא חובה.

2. המאנצ'יז – מנגנון ביטחוני טבעי

אחד המאפיינים הידועים של צריכת ג'וינט במידות ג'מייקניות הוא מאנצ'יז — עלייה טבעית בתיאבון.למרות שמדובר בתופעה מוכרת בעיקר בהומור, יש לה ערך ביטחוני אמיתי.

  • אדם שמחפש אוכל אינו מחפש עימות.

  • התנהגות מכוונת‑מטרה מחליפה אימפולסיביות.

  • המאנצ'יז יוצרים עיכוב טבעי ביציאה מהאצטדיון.

  • עיכוב זה מפחית מפגש חזיתי בין קהלים יריבים.

  • אכילת מתוקים מעלה סרוטונין ומרגיעה את המערכת.

במילים אחרות:המאנצ'יז אינם תופעת לוואי — הם חלק מהפתרון.

3. דוכני מתוקים ביציאה – פתרון ביטחוני וכלכלי

כדי לנצל את המאנצ'יז לטובת ניהול קהל, יוצבו ביציאה דוכני מתוקים.הם משרתים שלושה צרכים מרכזיים: ביטחון, רגיעה וכלכלה.

ביטחון ורגיעה

  • עיכוב טבעי של יציאת הקהל והפחתת עומסים.

  • מניעת מפגש חזיתי בין אוהדים יריבים.

  • סוכר מעלה סרוטונין ותורם למצב רוח חיובי.

כלכלה

כאן נכנס היתרון הכלכלי הברור:מכירת המתוקים תכסה את ההשקעה.הדוכנים מייצרים הכנסה שמאזנת את עלות חלוקת הג'וינטים, ההפעלה, הלוגיסטיקה והפיקוח.כך המודל הופך ליעיל גם ביטחונית וגם כלכלית.

סיכום

המודל מציע גישה חדשה לניהול אירועי ענק:לא רק כוח, אלא גם ניהול רגשי, פיזיולוגי והתנהגותי של הקהל. ג'וינט במידות ג'מייקניות מרגיע, המאנצ'יז מכוונים את האנרגיא,ודוכני המתוקים מווסתים את היציאה ומכסים את העלויות.כך ניתן להפוך את המונדיאל לאירוע בטוח יותר, רגוע יותר וחכם יותר.