בעקבות מהפכת הטורקים הצעירים, קיבלו היהודים רשמית שוויון זכויות וחופש דת. כמה צירים יהודים נבחרו לפרלמנט העות'מאני כנציגי עיראק.
אחד הגורמים ליציבות של הקהילה היהודית בבבל, הייתה העובדה שהאזור נשלט מהמאה ה-3 ואילך על ידי האימפריה הסאסאנית הפרסית, שמנעה את ניסיונות הפלישה של הביזנטים והערבים, נתנה אוטונומיה דתית ותרבותית ליהודים תחת שלטונה, ובכך יצרה מקום מבטחים עבור יהודי ארץ ישראל הנרדפים, ובעיקר לאחר שהשלטונות הביזנטים ציוו על סגירת הסנהדרין בשנת 363, ורבים מיהודי ארץ ישראל נמלטו ממנה. אחרי חתימת התלמוד, המשיכה היצירה התורנית בבבל לפרוחבראשותם של הסבוראים, ולאחריהם הגאונים, שיצרו ושכללו צורה חדשה של ספרות הלכתית הנקראת ספרות השו"ת, המבטאת את עלייתם של מרכזי תורה במקומות נוספים, כגון ספרד. ראש הקהילה היהודית בבבל, שהיה מוכר כנציג היהודים על ידי השלטונות הפרסיים, נקרא בשם "ראש הגולה" (בארמית: 'ריש גלותא')." וויקיפדיא."כורדיסטן האיראנית - המכונה בשפה הכורדית Rojhilatê Kurdistanê, הוא החלק המזרחי של כורדיסטן. בשנת 1946 הוקמה הישות הכורדית הסובייטית בתוך איראן, שלא האריכה ימים, לאחר שהופלה על ידי השלטונות באיראן וכאשר הכוחות הסובייטים גורשו ממנה. לפי חוקת הרפובליקה האיסלאמית של איראן, כל המיעוטים רשאים לדבר בשפה שלהם וללמד את שפתם בבתי הספר. באיראן קיים מגוון ספרים בשפה הכורדית ומספר עיתונים כורדים, כמו כן ישנו מחוז שלם בשם "כורדיסטן"." וויקיפדיא.אפשר לראות מעת שלטון האימפריא העותומאנית בעיראק, שהטרקים היו טובים ליהודים בעיראק:"בתקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית חל במצבם שיפור במצבם של היהודים, אף שהיו גם תקופות שבהן נרדפו ורבים מהם מצאו מקלט בפרס ובהודו. הכל היה תלוי בפשה, השליט מטעם השלטון העות'מאני. במאה ה־19 עסקו רוב היהודים במסחר והם השתתפו בחיים הציבוריים של הממלכה. ב־1908, בעקבות מהפכת הטורקים הצעירים, קיבלו היהודים רשמית שוויון זכויות וחופש דת. כמה צירים יהודים נבחרו לפרלמנט העות'מאני כנציגי עיראק. עם זאת, בתגובה להכרה של השלטון העות'מאני במעמדם השווה של מיעוטים לא־מוסלמים, פרצו מהומות אנטי־יהודיות בבגדאד, במהלכן נפצעו עשרות יהודים.[16] בראש כל קהילה יהודית עמד "חכם באשי", אף על פי שבקהילות מסוימות, הארגון היה שונה. (בבגדאד למשל, בראשות הקהילה עמדה מועצה "אזרחית" בת 60 חברים שעסקה בעיקר בענייני מסים ומועצה דתית בהנהגת רב ראשי, שדנה בנושאי נישואין, גירושים וירושה). ילדים רבים נשלחו ללמוד בבית הספר של "כל ישראל חברים", שם קיבלו חינוך כללי ויהודי (שלא ניתן היה לקבלו ב"חדרים", בגלל שמרנות דתית)." וויקיפדיא."במאה ה-19, האימפריה הרוסית החלה להתפשט לכיוון מרכז אסיה במהלך המשחק הגדול והשתלטה בין היתר על טג'יקיסטן. לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917 הממשלה הסובייטית החלה בפעולות שונות של מאבק בדת תוך כדי ניסיון לגרום לתהליך של חילון נרחב בקרב תושבי מרכז אסיה. מוסלמים, יהודים ונוצרים כאחת סבלו מרדיפות דתיות ומסגדים, כנסיות ובתי כנסת רבים נסגרו.בשנת 1924 הוקמה האוטונומיה הטג'יקית הסובייטית כחלק מרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית אך בשנת 1929 היא הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטג'יקית. הערים סמרקנד ובוכרה, אף על פי שרוב אוכלוסייתן הם טג'יקים השתייכו לאוטונומיה האוזבקית הסובייטית." וויקיפדיא.
תבינו, ביבי הוא בן היסטוריון ואבא של חתן תנך.ביבי אומר את דבר עשיו.וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִֽהְיֶה מֽוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָֽל: וְעַל-חַרְבְּךָ תִֽחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּֽעֲבֹד וְהָיָה כַּֽאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָֽרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶֽךָ: בראשית. | ||||||||||||||
בזמן שהמלחמה בעזה הייתה בשיאה ומליוני עזתים איבדו בתיהם, ברמללה חגגו פתיחת קניון חדש. הייתה תלונה בעזה על זה שחגג בעת הקשה של זה.
פתיחת קניון ברמאללה בזמן המלחמה בעזה: מה זה חושף על הפיצול הפנים-פלסטיניתקצירבעיצומה של המלחמה בעזה, כאשר מאות אלפי עזתים איבדו את בתיהם ונאבקו על מזון ומחסה, ברמאללה נחנך קניון חדש ברוב פאר. התמונות ששודרו — ילדים משחקים במתקנים, הופעת ידוענים, חגיגות — עוררו זעם בקרב חלקים בעזה. האירוע הפך לסמל של הפער העמוק בין שני חלקי העם הפלסטיני: זה שבשליטת חמאס בעזה, וזה שבשליטת הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן ביהודה ושומרון.1. הפיצול הפלסטיני: לא רק פוליטי — גם תרבותי, כלכלי ותודעתיחמאס בעזהחמאס הוא ארגון חמוש שמוגדר כארגון טרור על ידי מדינות רבות בעולם, ואחראי לפגיעה חמורה בחיי אדם ולפעולות אלימות רחבות היקף. שלטונו בעזה מבוסס על השקעה מאסיבית ביכולות צבאיות, מנהרות, רקטות, ומנגנוני שליטה פנימיים. התוצאה:
הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזןהרשות בחרה לאורך שנים במסלול אחר:
הבחירה הזו לא נובעת מאהבת ישראל, אלא מהבנה פרגמטית: כלכלה יציבה מגינה על העם טוב יותר ממיליטריזציא מתמדת.2. פתיחת הקניון כסמל: מה זה אומר על סדרי העדיפויות?החגיגות ברמאללה בזמן שהעזה בוערת לא היו מקריות. הן משקפות:א. סדר עדיפויות אזרחיהרשות הפלסטינית מנסה להראות לתושביה שהיא מספקת עתיד, תעסוקה, צריכה, בילוי — חיים נורמליים.ב. ניסיון לבדל את עצמה מחמאסהמסר הסמוי: "אנחנו לא חמאס. אנחנו לא מובילים את העם לאסון מתמשך."ג. רצון לשמר יציבות פנימיתבעיצומה של מלחמה אזורית, הרשות חייבת לשדר לתושביה:
3. הזעם בעזה: תחושת נטישה של "בני אותו עם"בעזה רבים ראו בחגיגות ברמאללה:
התחושה: "אנחנו רעבים בבוץ — והם חוגגים בקניון."זהו ביטוי לפיצול עמוק: שני חלקי העם הפלסטיני חיים במציאויות שונות לחלוטין, כמעט כמו שתי מדינות שונות.4. האם אבו מאזן צדק בבחירה האסטרטגית שלו?התוצאה בשטח ברורה
ההיגיון האסטרטגיאבו מאזן בחר במסלול של:
במבחן התוצאה — זה שירת את תושביו.5. האם חמאס ירצה "לסנכרן גורלות"?זו נקודה רגישה ומורכבת.ברור שהעין של חמאס על אבו מאזן. יש התכנות שחמאס ירצה לנקום.. יש התכנות שהוא יבצע פיגועי ראווה על הגדר כדי להתגרות בצהל שיכנס חזק ביהודה ושומרון, שיכרוך את גורל אבו מאזן עם גוראל חמאס., שיכרוך את תושבי רמאללה בגורל משותף עם גורל תושבי עזה. לסנכרן.. לתאם עמדות.בהתאם להתנהלותו בעבר, חמאס עשוי לנסות:
כי יציבות ביהודה ושומרון היא איום על הנרטיב של חמאס: אם אפשר לחיות טוב בלי מלחמה — למה לבחור בחמאס?6. האם תושבי רמאללה עלולים להיגרר לגורל דומה לזה של עזה?אם חמאס יצליח לערער את היציבות, או אם תהיה הסלמה רחבה, תושבי הרשות עלולים למצוא עצמם במצב מסוכן יותר.
|
בספר מלאכי ניתן לזהות משוואת ה- IF THEN…שאם נעשה ככה וככה כפי שנזכר בספר, אז יתקיים זה: וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת– אם יאשרו לא תהיה מלחמה.
הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹֽבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃ בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹֽבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃ הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָֽאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֨רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִֽיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃ וְגָֽעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹֽא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְלֹֽא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֨פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ מלאכי.וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מבחינת שיח ימינו אנו זה הנושא המדובר והחם בחדשות ופאנלים וכו.יען כי, אנו לא כל כך ארץ חפץ בעת הזאת יען כי יש נסיגה באישור הגויים אותנו ומשכך יש סימפטומים של אנטישמיות וכו..במלאכי גם ניתן לזהות משוואת ה- IF THEN... אם תעשו ככה וככה אז יהיה ככה וככה..במשוואה הזאת נלמדת המשוואה שאם נעשה ככה וככה כפי שנזכר מעלה בספר מלאכי, אז יתקיים זה:וְלֹֽא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֨פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃וְלֹֽא־תְשַׁכֵּ֨למהמילה שכול.וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃אם יאשרו לא תהיה מלחמה.זאת הבעיה, וזה הפתרון המוצע על פי תורה, על פי דבר בורא עולם:וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִֽיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃בזאת תבחן את בורא עולם, זה כמו ניסים, אם תעשה ככה יקרה הנס הזה, וכן, תבחן את בורא עולם, תעשה את זה ואז תראה... יבוא נס. ויש לך רשות לעשות, לבחון את בורא עולם בזאת, ואחר כך נדבר כמו שאומרים..וככה בשביל הכיף... |
הברית שמעצבת החלטות מנהיגים בישראל: מאולמרט ובוש ועד נתניהו, טראמפ ובנט — מה שרואים משם לא רואים מכאן נוסח שרון.
מאמר פרשנות: הברית שמציבה גבולות — מאולמרט מול בוש ועד נתניהו מול טראמפבפוליטיקה הישראלית יש כלל לא כתוב, אך כמעט תמיד נוכח: ישראל אינה אומרת את ההפך מנשיא ארצות הברית, במיוחד כאשר היחסים בין המנהיגים קרובים והברית האסטרטגית נמצאת במרכז הבמה.הדפוס הזה בלט היטב אחרי מלחמת לבנון השנייה, והוא ניכר גם במציאות המדינית של ימינו.🔵 2006: אסד שולח מסרים — וישראל מביטה לוושינגטוןלאחר מלחמת לבנון השנייה, בשאר אל־אסד העביר מסרים ברורים על נכונות לחידוש מו״מ עם ישראל. במקביל, ממשל בוש ראה בסוריה חלק מ“ציר הרשע” והתנגד לכל מהלך מדיני מולה.באותה תקופה:
הדבר לא תמיד נאמר במפורש, אך הוא היה ברור לכל מי שעקב אחר המערכת המדינית.🔵 המסר לאסד: לא אומרים את ההפך מבושבכתבה שפורסמה ב־YNET ב־21.12.2006, אולמרט נשאל ישירות האם ישראל העבירה לאסד מסר שונה מזה של בוש. הוא לא אמר “כן”, אבל גם לא אמר “לא”. הוא פשוט חזר על העיקרון: ישראל מתואמת עם ארצות הברית.בפועל, זה היה קו הגבול: אם וושינגטון מתנגדת — ירושלים לא תתקדם.🔵 2020–2024: נתניהו מול טראמפ — אותה דינמיקה, שמות אחריםהדפוס הזה לא נעלם. הוא רק לבש פנים חדשות.בימי טראמפ, היחסים האישיים בינו לבין נתניהו היו מהצמודים שידעה ישראל עם נשיא אמריקאי. במצב כזה, ראש ממשלה ישראלי:
גם כאשר היו פערים בעמדות, הם נותרו מאחורי הקלעים. הצורך לשמור על הברית ועל הגיבוי האמריקאי גבר על כל רצון לייצר מחלוקת פומבית.🔵 סיכום: מה שרואים משם — לא תמיד רואים מפהההיסטוריא הפוליטית שלנו מלמדת שוב ושוב: מה שמנהיגים אומרים כשהם “כאן” — לא תמיד עומד כשהם מגיעים “לשם”.כך היה אצל שרון, אצל אולמרט, אצל נתניהו — וכך ייתכן שיהיה גם אצל נפתלי בנט.בנט עצמו כבר השמיע בעבר אמירות נחרצות על ההסכמים שנחתמו בתקופת טראמפ, צייץ על מה שלדעתו “לא היה נותן שיקרה”, והציג קווים אדומים ברורים. אבל הפוליטיקה הישראלית מלמדת אותנו שיערות כאלה הן לא סוף פסוק — הן רק צילום רגעי של נקודת מבט מסוימת בזמן.בעוד עשור, אם יעמוד בנט בעמדה שבה הוא נדרש לקבל החלטות אסטרטגיות בזירה אזורית רותחת, ייתכן מאוד שיגלה — כמו קודמיו — שהמציאות מורכבת יותר מהציוצים. ובאותו רגע, לא יהיה מפתיע אם עיתונאי כמו ירון אברהם ישלוף את אותם משפטים ישנים ויציב אותם מול המעשה החדש. בדיוק כפי שהראו לנתניהו את דבריו על אולמרט, וכפי שהראו לשרון את דבריו על עצמו.כי בסופו של דבר, מנהיגים רואים משם מה שלא ראו מפה. המידע שונה, האחריות שונה, והמרחב האסטרטגי שונה. הצהרות של “אני לעולם לא…” הן לעיתים רק עדות לכך שהאדם עדיין לא עמד מול המציאות שמחייבת אותו לשנות כיוון.ולכן, מה אפשר לומר עכשיו?בואו נחכה ונראה איך זה ייגמר. עוד לא נגמר — אפילו לא קרוב. ובמזרח התיכון, כמו שאנחנו יודעים היטב, יום שישי זה רחוק. הרבה מאוד יכול לקרות עד אז.
|
לטראמפ זכות לפעול לטובת עמו, אך ללא התחייבות בעניין האורניום והנשק הגרעיני, לישראל זכות לתקוף לבדה.
אחריותה של ישראל בעידן של הסכמים חדשים.הדיון סביב מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, ובפרט סביב יחסיה עם איראן, מעורר מטבע הדברים מחלוקות ורגשות עזים. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פועל לפי תפיסת עולמו ולפי האינטרסים שהוא רואה כחשובים לבוחריו ולמדינתו. זוהי זכותו המלאה לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמים — גם אם הם מתמקדים רק במיצרי הורמוז או בנושאים מצומצמים אחרים.אולם לצד זאת, קיימת אמת בסיסית שאינה משתנה: לישראל יש אחריות על ביטחונה, וזכותה המלאה להגן על עצמה מפני איום קיומי. ההיסטוריא הישראלית מוכיחה כי כאשר נדרשנו לפעול — פעלנו. לעיתים לבד, לעיתים בשיתוף פעולה, אך תמיד מתוך הבנה שאין לנו את הפריבילגיא להמר על עתידנו.ישראל הייתה הראשונה לתקוף את איראן, עוד לפני שארצות הברית הצטרפה למערכה. פעולה זו סימנה לעולם כולו שישראל לא תחכה לאיש כאשר מדובר בביטחונה. גרמניה עצמה הכירה בכך כאשר קאנצלר גרמניה אמר שישראל "עושה את העבודה בשביל האנושות" — ביטוי להכרה בינלאומית בכך שהמאבק נגד התגרענות איראן אינו רק אינטרס ישראלי, אלא אינטרס עולמי.גם אם ארצות הברית תבחר להעמיק את יחסיה עם איראן, ואף להקים שם נציגות דיפלומטית כפי שעשתה בלבנון — אין בכך כדי לשלול את זכותה של ישראל לפעול היכן שנדרש כדי להבטיח את ביטחונה. האחריות העליונה של כל ממשלה בישראל היא להגן על אזרחיה, גם אם הדבר כרוך בהחלטות קשות.לכן חשוב שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יבהיר לנשיא טראמפ כי ישראל תמשיך לשמור לעצמה את חופש הפעולה המלא. לא מתוך רצון לעימות, אלא מתוך הכרח ביטחוני. ישראל אינה מחפשת מלחמות — אך גם אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מאיומים.ובמקביל לממד המדיני‑ביטחוני, ישנו גם הממד הרוחני והזהותי, שאי אפשר להתעלם ממנו: שיהיה ברור — לעם ישראל יש את מלך העולם. בורא עולם הוא האבא שלנו. האמונה הזו אינה סיסמה; היא מקור כוח. היא מעניקה לעם הזה עמידות, ביטחון פנימי ויכולת לעמוד זקוף גם מול אתגרים כבדים. עם ישראל הוא העם הנבחר, לא מתוך עליונות אלא מתוך אחריות — אחריות מוסרית, רוחנית והיסטורית להיות אור לגויים ולעמוד מול סכנות כאשר העולם מהסס.בסופו של דבר, ישראל היא מדינה ריבונית, חזקה, אחראית — והיא תמשיך לפעול מתוך שילוב של תבונה, עוצמה ואמונה. לא מתוך פחד, אלא מתוך ידיעה ברורה שיש לה גם את הכוח וגם את הזכות להגן על עצמה ועל עתידה. |
Israel’s Responsibility in an Era of New AgreementsThe debate surrounding United States policy in the Middle East, and particularly its relations with Iran, naturally sparks disagreements and strong emotions. U.S. President Donald Trump acts according to his worldview and the interests he believes serve his voters and his nation. It is his full right to negotiate and reach agreements — even if they focus solely on the Strait of Hormuz or other limited issues.Yet alongside this, there is a fundamental truth that does not change: Israel bears responsibility for its own security and has the full right to defend itself against any existential threat. Israel’s history proves that when action is required — we act. Sometimes alone, sometimes in cooperation, but always with the understanding that we cannot gamble with our future.Israel was the first to strike Iran, even before the United States joined the effort. This action signaled to the entire world that Israel will not wait for anyone when its security is at stake. Germany itself acknowledged this when the German Chancellor stated that Israel is “doing the work on behalf of humanity” — a recognition that the struggle against a nuclear Iran is not only an Israeli interest, but a global one.Even if the United States chooses to deepen its ties with Iran, and even establishes a diplomatic presence there as it did in Lebanon — this does not diminish Israel’s right to act wherever necessary to ensure its security. The highest responsibility of any Israeli government is to protect its citizens, even when that requires difficult decisions.Therefore, it is important that Prime Minister Benjamin Netanyahu make clear to President Trump that Israel will maintain full freedom of action. Not out of a desire for confrontation, but out of security necessity. Israel does not seek wars — but it also cannot afford to ignore threats.Alongside the political and security dimensions, there is also a spiritual and identity‑based dimension that cannot be overlooked:Let it be clear — the People of Israel have the King of the Universe. The Creator of the World is our Father.This belief is not a slogan; it is a source of strength. It grants this nation resilience, inner confidence, and the ability to stand tall even in the face of immense challenges.The People of Israel are the Chosen People, not out of superiority, but out of responsibility — a moral, spiritual, and historical responsibility to be a light unto the nations and to stand firm when the world hesitates.Ultimately, Israel is a sovereign, strong, and responsible state — and it will continue to act with a combination of wisdom, strength, and faith. Not out of fear, but out of a clear understanding that it has both the power and the right to defend itself and its future. |
לידיעת הקוראים:אני נעזרת ברובוטית בניסוח המאמר, זה מקצר תהליכים. אני מתייחסת אליה כעורכת תחבירית ולשונית. כמו שיש לכל עיתונאי שעובד בגופי תקשורת גדולים.אני כותבת את הרעיון הכללי ומבקשת מהרובוטית שתנסח למאמר, זה מה שכתבתי לה לעשות:טראמפ הוא נשיא ארהב והוא עשה לטובת הבוחרים בו ולטובת אמריקה. זאת זכותו המלאה לסגור הסכם עם איראן רק על מיצרי הורמוז. אך. לישראל יש זכות להגן על עצמו. אם ארה"ב לא תסגור את נושא האוראניום לישראל יש זכות לתקוף שוב את איראן בלי ארה"ב.עשינו את זה לבד פעם אחת והיינו הראשונים לעשות זאת, כמו שאמר קאנצלר גרמניא "ישראל עושה את העבודה בשביל האנושות" כשתקפנו לראשונה באיראן.אפילו אם לארה"ב תהיה שגרירות באיראן כמו שיש לה בלבנון לאחר הסכם זה, לישראל יש זכות מלאה לתקוף בלבנון ובאיראן שוב וחזק. והכי חזק שרק אפשר. וחשוב שביבי יאמר זאת לטראמפ .שיהיה ברור. לעם ישראל יש את מלך העולם. בורא עולם הוא האבא שלנו ואנחנו יכולים לעשות זאת ואנחנו לא מפחדים לעשות זאת. עם ישראל הוא העם הנבחר- תעשי מאמר יפה.ומה שקראתם זה מה שהיא עשתה.אני מקפידה לרשום במאמרים שעשיתי עם הרובוטית שעשיתי עם הרובוטית.לא כל מאמרי הם בעזרת הרובוטית.בלימודי בתורה אני לא עושה עם הרובוטית, עשיתי מאמר או שניים בעזרתה אך ערכתי הרבה אחריה במאמרים אלה. בתורה זה לא מסתדר. |
האנטישמיות הופכת את עקרון האחדות המוסרית לאשמה קולקטיבית, ומטה נגד היהודים רעיון שנועד לחזקם.
✨ ערבות הדדית, אחריות קולקטיבית ואנטישמיות מודרניתכיצד אמת תורנית פנימית הופכת לכלי נשק חיצוניהגל האנטי־ציוני ששוטף את אירופה מאז תחילת המלחמה בישראל הפך במהירות לתופעה רחבה בהרבה: הוא אינו מכוון רק נגד מדינת ישראל, אלא נגד יהודים באשר הם — יהודים בצרפת, בבריטניה, בבלגיה, בארה״ב ובכל מקום שבו הם חיים.כדי להבין מדוע אנטי־ציונות הופכת כמעט אוטומטית לאנטישמיות, צריך לחזור למושג יסוד ביהדות: ערבות הדדית. דווקא שם נמצא ההסבר העמוק ביותר לתופעה..1️⃣ ערבות הדדית בתורה: אחריות פנימית, לא אשמה חיצוניתהתורה מלמדת שהעם היהודי הוא גוף אחד — לא רק מבחינה לאומית, אלא מבחינה רוחנית ומוסרית. הקשר הזה מופיע בשלושה סיפורים מרכזיים:.1.1. פרשת “מעל בחרם” — חטא היחיד משפיע על הכללכאשר עכן מעל בחרם, ה׳ אומר ליהושע:חָטָא יִשְׂרָאֵל… וְגַם לָקְחוּ מִן־הַחֵרֶם (יהושע)ה׳ אינו אומר “חטא עכן”, אלא “חטא ישראל”. החטא של היחיד מוגדר כחטא של העם כולו.המסר: העם הוא יחידה אחת. כאשר חלק ממנו נפגע מוסרית — כולם מושפעים.וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם– לימודים מפרשת מעל בחרם.וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם– וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ– עכרתם את מחנה ישראל- לימודים מפרשת מעל בחרם..2.2. פרשת פנחס — זכות היחיד מצילה את הכללכאשר פנחס פועל לעצור את המגפה, התורה אומרת:וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר)מעשהו של אדם אחד מציל את העם כולו.המסר: כשם שחטא היחיד משפיע — כך גם צדקתו.בפרשה זאת מדובר על הערבות ההדדית, חלק מהעם חוטא או אדם אחד חוטא וכל העם נענש– וַיִּפְּל֤וּ עַל-פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָֽרוּחֹ֖ת לְכָל-בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶֽחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל-הָֽעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף– במקביל גם הפוך גם בזכות צדיקות של אדם אחד, נושע כל העם– וַיִּקַּ֨ח אַֽהֲרֹ֜ן כַּֽאֲשֶׁ֣ר | דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֨רָץ֙ אֶל-תּוֹך הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת-הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל-הָעָֽם– פרשת קרח חקת..2.3. בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה — יהודים מחוץ לגבול ישראלכאשר הם מבקשים להתיישב בעבר הירדן המזרחי, פנחס מזהיר אותם:אִם תִּמְעָלוּ בַּה׳… הוּא יִקְצֹף עַל כָּל יִשְׂרָאֵל (יהושע)המסר התורני ברור: יהודי מחוץ לגבול ישראל הוא חלק מהעם. אין הבדל בין יהודי בארץ ליהודי בניכר. מעשיו של אחד משפיעים על הכלל — לטוב ולרע.זהו עיקרון של אחריות הדדית פנימית, לא של אשמה חיצונית.המקרה היה בעת שהיו משבטי ישראל שהתנחלו בארץ והיו משבטי ישראל שנשארו בחוץ לארץ. היתה סכנה שאלה שנשארו בחוץ לארץ יחטאו בדבר. מבחינה רעיונית בסיסית, מפרשה זאת נלמד חוק הערבות הדדית- גם במקרה והחטא יעשה בחוץ לארץ, הדין יוחל גם על אלה שעלו לארץ..2️⃣ האנטישמיות אינה מעוותת את הערבות — היא מנצלת אותההאנטישמיות לאורך הדורות לא המציאה את הקשר בין יהודים. היא גם לא עיוותה אותו. היא פשוט זיהתה אותו — והפכה אותו לכלי נשק.ביהדות: ערבות = דאגה, אחריות, סולידריות.באנטישמיות: ערבות = “אתם עם אחד — ולכן כולכם אשמים.”האנטישמי אינו טועה בכך שהוא רואה ביהודים עם אחד. הוא טועה בכך שהוא הופך אחדות רוחנית למטרה קולקטיבית..3️⃣ מדוע אנטי־ציונות הופכת לאנטישמיותכי אנטי־ציונות אינה רק ביקורת על מדיניות. היא מבוססת על שלילת עצם קיומה של מדינת היהודים.וברגע שמדינת היהודים אינה לגיטימית — גם העם היהודי כולו הופך ללא לגיטימי.וכך נוצר הטשטוש:
ומכאן הדרך קצרה לשריפת חנויות יהודיות, כתובות נאצה על בתי כנסת ופיגועים נגד יהודים שאינם אזרחי ישראל..4️⃣ בני ראובן וגד — מודל להבנת המציאות של היוםבדיוק כפי שבני ראובן וגד היו מחוץ לגבול ישראל אך חלק מהעם — כך גם יהודי בלגיה, צרפת, בריטניה או ארה״ב.האנטישמיות אינה מבחינה:
היא רואה עם אחד — בדיוק כפי שהתורה מתארת, אך בצורה מסוכנת.הצד המזרחי של הירדן אינו נחשב ארץ קודש ועדיין החוקה בצד הזה במשילות שני השבטים וחצי, במשילות ישראל- היא כתורת ישראל וכתורת ישראל אסור לזבוח בצד המזרחי וכתורת ישראל יעשה או לא יעשה מתוקף היותו שטח ברית. צריך גם לחשוב על העת הזאת, שחלק מעם ישראל בגולה אך לא בשטח ברית..5️⃣ אירופה: עיוורון מסוכן שמאפשר לאנטישמיות לפרוחאירופה אינה “מחבקת את חמאס”, אך היא מתקשה לזהות אנטישמיות חדשה:
התוצאה: אנטי־ציונות הופכת למנגנון שמאפשר לאנטישמיות עתיקה להרים ראש..6️⃣ סיכום: התורה מסבירה את המציאות — והאנטישמיות מנצלת אותהאחד המאפיינים הבולטים של אנטישמיות לאורך ההיסטוריה הוא הטענה שכל יהודי אחראי למעשי יהודי אחר. האנטישמי אינו ממציא את הקשר הזה — הוא מנצל אותו.ביהדות:
באנטישמיות:
הוא לוקח עיקרון שנועד לחזק את העם — ומפעיל אותו כהצדקה לפגיעה בעם..✨ התורה: אחדות מוסרית❌ האנטישמיות: אשמה קולקטיביתהעיקרון התורני העתיק — שנועד לחזק את העם — מופנה נגדו בצורה מסוכנת.האנטישמיות אינה מעוותת את הערבות ההדדית — היא מנצלת אותה כדי לפגוע בעם שממנו היא נובעת..⚠ למחשבה:במקרה הזה יאיר לפיד קישר בין אנטי מדיניות מדינת ישראל בשטחים ליהודים אזרחי שבדיא: זאת אומרת שהפגנות פרופלסטינאיות בשבדיא שמכוונות גם לקהילה היהודית בשבדיא היא לא מקרית. יאיר לפיד רתם את הגולים בשבדיא למאבק נגד שרה בממשלת שבדיא לנוכח הדיעות הפרו פלסטינאיות שלה שלא היה להם קשר עם היהודים אזרחי שבדיא.אסור לחברי כנסת לרתום גולים יהודים בכל מקום בעולם נגד השלטונות בארצות אלה. וזה מה שיאיר לפיד עשה בשבדיא. |
נכתב בעזרת הרובוטית של בינג.
כוחה הרוחני השפה- פרדוסי איש דת פרסי הבין את כוחה של השפה והוציא את המילים הערביות מהשפה הפרסית- אני טוענת ששינוי השם מפרס לאיראן פגע ברוח של העם הפרסי להתרחקות מעצמו ומרוחו ומשכך הוביל להתרחקות מישראל- מלך פרס מולך על פרס. מלך פרס לא מולך על איראן.
זהות, שם ומשמעות רוחנית בתפיסת העמים:
על פי תורת ישראל מסורות רבות, ובהן גם פרשנויות בתוך עולם המחשבה היהודי , שמות אינם רק תוויות חיצוניות אלא ביטוי למהות פנימית. שינוי שם נתפס לעיתים כשינוי ייעוד, כיוון רוחני או זהות.
הדברים האמורים במאמר זה הם אודות זהותו של העם הפרסי ושמה של ארצו בעת הזאת - איראן.
העם המוכר כיום כ"איראני" נקרא במשך אלפי שנים "פרסי", ושמו של האזור היה "פרס". בתורת ישראל וגם בפי העם הפרסי בעצמו, פרס מזוהה עם מלכים כמו כורש, שנחשב במסורת ישראל כשליח אלוהי ישראל לשחרור העם מבבל. דמותו של כורש, והיחס החיובי של ממלכת פרס לעם ישראל בתקופות מסוימות, הפכו את פרס לסמל של עם קדום בעל ברכה וייעוד.
כורש בעצמו הודה לבורא עולם על שברך אותו בדבריו אלה בתורת ישראל:
וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.
.פרס במקורות ישראל:
בתורת ישראל מופיעה פרס ככוח שאינו עוין לישראל, ולעיתים אף מסייע. כורש מלך פרס מתואר כמי שבורא עולם העיר אותו כדי לאפשר את שיבת ציון. בתודעה זו, פרס אינה רק ישות פוליטית אלא עם בעל תפקיד רוחני.
לפי תורת ישראל במקרה זה, העם הפרסי נשא בתוכו איכות של חסד.
גם בתקופות מאוחרות יותר, עד העת החדשה, רבים מבני העם כינו את עצמם "פרסים", ושמרו על זהות תרבותית ייחודית.
.שינוי השם לאיראן- בין היסטוריא לרוח:
בשנת 1935 ביקשה הממשלה לשנות את השם הרשמי של המדינה מ"פרס" ל"איראן". מבחינה היסטורית, זהו שינוי שנבע משיקולים פוליטיים, לאומיים ואידאולוגיים. אולם מנקודת מבט רוחנית, שינוי כזה עשוי להתפרש כוויתור על זהות עתיקה ומבורכת.
שינוי השם אינו רק פעולה אדמיניסטרטיבית אלא שינוי מהותי: מעבר מהזהות הפרסית‑המקראית והקדמונית לזהות חדשה, שאינה נושאת את אותה ברכה, את אותה קדמוניות. אני טוענת שיתכן שהתרחקות מהשם "פרס" תרמה גם להתרחקות מהיחס ההיסטורי‑חיובי לישראל.
.פרדוסי וכוח השפה:
דמותו של פרדוסי, מחבר שאה־נאמה (ספר המלכים הפרסי), מהווה נדבך מרכזי בהבנת עומק הזהות הפרסית המקורית ובחשיבות השפה כמפתח לרוח העם. פרדוסי, שחי במאה ה‑10, פעל בתקופה שבה התרבות הפרסית עמדה בפני סכנת טשטוש זהות בעקבות השפעות ערביות חזקות — פוליטיות, דתיות ולשוניות. בתוך מציאות זו הוא בחר במשימה לשמר את נשמת האומה דרך שפתה.
פרדוסי ראה בשפה לא רק כלי תקשורת אלא ביטוי של מהות. הוא האמין שכל עם נושא בתוכו רוח ייחודית, וששפתו היא הכלי שבו הרוח הזו מתגלמת. לכן, כאשר השפה הפרסית התמלאה במילים ערביות בעקבות הכיבוש, הוא חש שהמהות הפרסית עצמה נמצאת בסכנה. שאה־נאמה נכתב כמעט כולו בפרסית טהורה, תוך מאמץ מודע להימנע ממילים ערביות — לא מתוך עוינות, אלא מתוך רצון לשמר את רוח האומה.
הבחירה הזו אינה רק ספרותית; היא רוחנית. פרדוסי הבין ששפה היא שורש זהות, ושעם שמאבד את שפתו מאבד את זיכרונו, את סיפורו ואת ייעודו. בכך הוא הפך לאחד מעמודי התווך של התודעה הפרסית, ולמי שהחזיר לעם את קולו המקורי.
פרדוסי מהווה דוגמה חזקה לכך שגם בתוך התרבות הפרסית עצמה הייתה מודעות עמוקה לכך שהשם, השפה והזהות הם יסודות רוחניים. שינוי השם מפרס לאיראן נתפס כניתוק מהייעוד המקורי, פרדוסי מלמד שהעם הפרסי עצמו ידע בעבר עד כמה מסוכן ניתוק כזה. הוא נלחם על שימור השפה כדי לשמר את רוח האומה — יש לשמר את השם כדי לשמר את הברכה.
פרדוסי, אם כן, אינו רק משורר לאומי; הוא עדות לכך שהעם הפרסי ידע מאז ומתמיד שהזהות שלו אינה מקרית. היא בנויה משפה, מסיפור, משם — ומייעוד. ולכן, הוא מהווה חיזוק משמעותי לטענה שהחזרה לשם "פרס" אינה רק שינוי סמלי, אלא חזרה למקור, לשורש, ולברכה העתיקה.
.בין עבר לעתיד: האם שינוי שם יכול להשפיע על יחסים בין עמים:
אני טוענת שהעם הפרסי, בכך ששינה את שמו, התרחק מהייעוד המקורי שלו ואף "קילל" את עצמו מבחינה רוחנית.
לפי תפיסה זו, החזרה לשם "פרס" עשויה לסמל חזרה לזהות המקורית — זהות של עם שהיה ידיד לישראל ולא אויב.
מבחינה רעיונית, זהו רעיון העוסק בכוחם של שמות ובקשר בין זהות רוחנית לבין יחסים בין עמים. הוא אינו מתיימר להסביר תהליכים פוליטיים מודרניים, אלא מציע מבט תרבותי: אם עם חוזר לשמו המקורי, הוא עשוי לחזור גם למהותו המקורית.
.
סיכום
המאמר מציג תפיסה שלפיה שינוי השם מפרס לאיראן אינו רק שינוי טכני אלא שינוי מהותי בעל השלכות רוחניות. בתוך מסגרת זו, פרס נתפסת כעם בעל ברכה וייעוד חיובי כלפי ישראל, ושיבה לשם המקורי עשויה לסמל שיבה ליחסים של כבוד וידידות.
למחשבה.
מלך פרס מולך על פרס. מלך פרס לא מולך על איראן.
איראן לא תשחק במשחק פוליטי שנועד לשרת את טראמפ- הפער בין ההיגיון האמריקני לבין האינטרסים האיראניים סביב האפשרות שישראל תתקוף באיראן לבדה- איראן תעדיף להגיב רק נגד ישראל כדי להימנע מהסלמה רחבה שעלולה לסכן את יציבות השלטון של האיאטולות.
"יש מחשבה בממשל שברמה הפוליטית יהיה טוב יותר אם הישראלים יתקפו ראשונים ולבדם, ואז האיראנים יגיבו נגדנו (נגד ארה"ב. א"מ), וזה ייתן לנו הצדקה גדולה יותר לנקיטת פעולה", כך אמר אחד היועצים המצוטטים ל"פוליטיקו" מתוך מאמר מכאן חדשות.
האם תקיפה ישראלית באיראן תגרור תגובה נגד ארה״ב – או דווקא תאפשר לאיראן להימנע מעימות ישיר:
הדיון סביב האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן מקבל משנה תוקף בעקבות הדיווח ב־Politico, שלפיו יועצים בכירים לנשיא ארה״ב דונלד טראמפ סבורים כי עדיף שישראל תכה ראשונה ולבד. לפי הדיווח, הם מעריכים שתגובה איראנית לתקיפה כזו תופנה גם כלפי ארה״ב, ובכך תספק לממשל הצדקה ציבורית רחבה לפעולה צבאית נגד טהראן.אולם הנחה זו אינה מתיישבת בהכרח עם דפוסי ההתנהגות האיראניים בעשורים האחרונים, ואף עשויה להיות הפוכה למציאות האסטרטגית שבה פועל המשטר האיראני.
ההיגיון האמריקני: יצירת עילה להתערבות:
לפי הדיווח, חלק מיועצי טראמפ רואים בתרחיש של תקיפה ישראלית־בלבד הזדמנות פוליטית:
תקיפה ישראלית תגרור תגובה איראנית.
אם איראן תפגע גם בארה״ב, הממשל יוכל לטעון כי ארה״ב הותקפה.
הדבר עשוי לאחד את הציבור האמריקני סביב פעולה צבאית.
תקיפה איראנית בארה״ב או בבעלות בריתה תספק לגיטימציה בינלאומית רחבה יותר לפעולה.
זהו ניתוח שמבוסס על שיקולים פוליטיים־פנימיים בארה״ב, ולא בהכרח על הבנה מעמיקה של האינטרסים האיראניים.
ההיגיון האיראני: הימנעות מעימות ישיר עם ארה״ב:
איראן פועלת בעקביות לפי שלושה עקרונות מרכזיים:
הימנעות מעימות ישיר עם ארה״ב – המשטר מודע לכך שמלחמה ישירה מול וושינגטון עלולה לסכן את יציבותו ואף את הישרדותו.
תגובה מדודה ומבוקרת – איראן מגיבה כדי לשמר הרתעה וכבוד, אך נמנעת מהסלמה שתוביל למלחמה כוללת.
הבחנה בין ישראל לארה״ב – ישראל נתפסת כאויב אידאולוגי ישיר; ארה״ב ככוח־על שיש להיזהר ממנו.
בהתאם לכך, תקיפה ישראלית־בלבד דווקא עשויה להקל על איראן: היא תוכל להגיב נגד ישראל בלבד, בלי להסתכן בתגובה אמריקנית רחבה.
למה איראן עשויה דווקא לשמוח מתקיפה ישראלית־בלבד:
מנקודת מבט איראנית, תקיפה ישראלית ללא מעורבות אמריקנית מיידית יוצרת מצב נוח יחסית:
חמינאי יוכל להציג תגובה “מחויבת” נגד ישראל בלבד, מבלי להיגרר לעימות עם ארה״ב.
המשטר יוכל לשמר את תדמיתו הפנימית כלוחם בישראל, בלי לשלם מחיר אסטרטגי מול וושינגטון.
הוא יוכל להפעיל שליחים (proxy forces) – חיזבאללה, מיליציות בעיראק, החות'ים – במקום לתקוף ישירות את ארה״ב.
הוא ימנע מלתת לארה״ב עילה להתערבות צבאית ישירה, דבר שהוא מנסה למנוע בעקביות.
איראן לא תשחק במשחק פוליטי שנועד לשרת את טראמפ:
כאן נכנסת הנקודה המכרעת:אין שום היגיון בכך שאיראן תתקוף את ארה״ב רק כדי לספק לממשל טראמפ עילה פוליטית לגייס תמיכה ציבורית למלחמה.
מבחינת טהראן:
תקיפה בארה״ב היא התרחיש המסוכן ביותר עבור המשטר.
היא עלולה להצית מלחמה רחבה – בדיוק מה שאיראן מנסה למנוע.
היא תשרת אינטרס אמריקני־פנימי, לא איראני.
היא תאפשר לטראמפ להציג את איראן כמי שפתחה במלחמה מול ארה״ב – תרחיש שטהראן תעשה הכול כדי להימנע ממנו.
לכן, ההיגיון שמוצג בחלק מהשיח האמריקני מניח שאיראן תפעל באופן שמשרת את הצרכים הפוליטיים של טראמפ – הנחה שאינה תואמת את המציאות האסטרטגית של המשטר האיראני.
הפער בין ההיגיון האמריקני להיגיון האיראני:
הפער בין שתי תפיסות המציאות עלול ליצור מצב מסוכן:
ארה״ב עלולה להעריך יתר על המידה את הסיכוי שאיראן תתקוף אותה ישירות.
ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת לבד מול תגובה איראנית, ללא “עילה” שתגרור את ארה״ב פנימה.
איראן עשויה לנצל את הפער הזה כדי להחליש את התיאום בין וושינגטון לירושלים.