דוח שכר ינואר–ספטמבר 2024 מול ינואר–ספטמבר 2025– שכר נומינאלי וראלי– שחיקת שכר מצטברת– פערי השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים- ניתוח שכר עובדים זרים כולל חלקו של קבלן כח אדם: עלות עובד למעסיק.
דוח השוואת התפלגות שכר (2025 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות)
1. תקציר ממצאים והשוואה:
שכר ממוצע נומינלי 2025: 13,761 ₪ (שכר נומינלי = השכר כפי שהוא משולם בפועל, ללא התאמות למדד המחירים לצרכן. כלומר, "המספר הגולמי" שמופיע בתלוש).
שכר ממוצע נומינלי 2024: 13,193 ₪
שכר ממוצע ריאלי 2024: כ־12,870 ₪ (שכר ריאלי = השכר לאחר ניכוי השפעת האינפלציה, כלומר כמה כוח קנייה אמיתי יש לשכר. אם המחירים עולים, השכר הריאלי יכול לרדת גם אם הנומינלי עלה).
שכר ממוצע ריאלי 2025: כ־13,373 ₪ (חישוב ריאלי נעשה באמצעות מדד המחירים לצרכן = מדד שמודד את השינוי הממוצע במחירי סל מוצרים ושירותים. ניכוי המדד מהשכר הנומינלי נותן את ערך השכר במונחי כוח קנייה).
שינוי נומינלי ממוצע כללי: +4.3% (השינוי באחוזים בין השכר הנומינלי של שתי השנים, ללא קשר לאינפלציה).
פער ריאלי ממוצע: +1.5% (השינוי בכוח הקנייה האמיתי של העובדים, כלומר כמה השכר באמת "שווה" אחרי שמחירי המוצרים והשירותים נלקחו בחשבון).
ממצא בולט: העלייה הריאלית מתונה, אך מתרכזת בעיקר בקבוצות השכר הנמוכות והחציוניות (כלומר, דווקא העובדים בעלי שכר נמוך–בינוני נהנו יותר מהשיפור בכוח הקנייה, לעומת העובדים בשכר גבוה).
2. נתוני יסוד והנחות עבודה
מקור הנתונים: פרסומי הלמ״ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
אינפלציה ממוצעת לתקופה: 2.8% (אינפלציה = עלייה כללית ומתמשכת ברמת המחירים במשק. כאשר יש אינפלציה, ערך הכסף נשחק – כלומר, אותו סכום כסף קונה פחות מוצרים ושירותים).
חישוב ריאלי: ניכוי מדד המחירים לצרכן מהשכר הנומינלי (כך ניתן לראות את השכר במונחי כוח קנייה אמיתי ולא רק במספרים מוחלטים).
3. טבלת השוואת התפלגות שכר נומינלית וריאלית (ינואר–ספטמבר)
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | אחוזון | שכר נומינלי 2024 (₪) | שכר ריאלי 2024 (₪) | שכר נומינלי 2025 (₪) | שכר ריאלי 2025 (₪) | פער נומינלי (%+) | פער ריאלי (%+/-) |
1 | 0–5% | 2,200 | 2,145 | 2,300 | 2,237 | +4.5% | +1.5% |
2 | 5–10% | 3,950 | 3,851 | 4,100 | 3,988 | +3.8% | +1.0% |
3 | 10–15% | 4,800 | 4,680 | 5,050 | 4,912 | +5.2% | +2.2% |
4 | 15–20% | 5,600 | 5,460 | 5,900 | 5,739 | +5.4% | +2.4% |
5 | 20–25% | 6,150 | 6,000 | 6,400 | 6,225 | +4.1% | +1.3% |
6 | 25–30% | 6,850 | 6,679 | 7,000 | 6,809 | +2.2% | -0.6% |
7 | 30–35% | 7,400 | 7,215 | 7,650 | 7,441 | +3.4% | +0.3% |
8 | 35–40% | 8,200 | 8,000 | 8,350 | 8,122 | +1.8% | -1.0% |
9 | 40–45% | 8,800 | 8,580 | 9,000 | 8,754 | +2.3% | -0.5% |
10 | 45–50% | 9,700 | 9,460 | 9,750 | 9,484 | +0.5% | -2.3% |
11 | 50–55% | 10,500 | 10,238 | 10,600 | 10,311 | +0.9% | -1.9% |
12 | 55–60% | 11,500 | 11,213 | 11,650 | 11,332 | +1.3% | -1.5% |
13 | 60–65% | 12,700 | 12,393 | 12,850 | 12,500 | +1.2% | -1.6% |
14 | 65–70% | 14,450 | 14,114 | 14,550 | 14,153 | +0.7% | -2.1% |
15 | 70–75% | 16,100 | 15,698 | 16,400 | 15,953 | +1.9% | -0.9% |
16 | 75–80% | 18,450 | 18,000 | 18,750 | 18,239 | +1.6% | -1.2% |
17 | 80–85% | 21,700 | 21,157 | 22,300 | 21,692 | +2.8% | +0.1% |
18 | 85–90% | 26,450 | 25,789 | 26,900 | 26,167 | +1.7% | -1.1% |
19 | 90–95% | 33,900 | 33,052 | 34,600 | 33,657 | +2.1% | -0.7% |
20 | 95–100% | 58,100+ | 56,648+ | 58,900+ | 57,295+ | +1.4% | -1.4% |
4. תובנות מהשוואה בין-שנתית:
שכר מינימום (עשרימונים 3–5): נהנים מעלייה ריאלית של 1.2%–2.4% בזכות עדכון אפריל 2025.
מעמד ביניים (עשריםונים 8–16): שחיקה ריאלית של עד -2.3%, בעיקר סביב השכר החציוני.
שכר חציוני (עשריםונים 10-11): סביב 10,600 ₪, עלייה נומינלית זעירה (0.9%) מול אינפלציה – שחיקה ריאלית של -1.9%.
עשריםונים עליונים (עשריםונים 17–20): ירידה ריאלית מתונה (בין -0.7% ל--1.4%).
אומרים שהחציוני הוא מדד יותר מדוייק, אך צריך לשים לב לפער בין עשירונים- 10-11 לעומת 4-6 שגם הם כנראה עובדים משרה מלאה, החלוקה הזאת ממחישה את הפערים.
נראה שעשרימונים 1-3 לא עובדים משרה מלאה.
5. סיכום
בינואר–ספטמבר 2025 נרשמה עלייה נומינלית של 4.3% לעומת התקופה המקבילה ב־2024, אך לאחר ניכוי אינפלציה – העלייה הריאלית מתכנסת ל־1.5% בלבד.
מעמד הביניים בישראל ספג את הפגיעה הריאלית הקשה ביותר, בעוד שהשכר הנמוך נהנה מהגנה בזכות עדכון שכר המינימום.
6. שחיקת שכר: אובדן / רווח שנתי ומצטבר לכיסו של העובד הבודד (₪)
נתונים חודשיים ושנתיים (₪) לפי קבוצת שכר (וינטיל) - בהנחת אינפלציה 2.8%
תקציר:
שחיקה (חיובי): כמה כסף נגרע מכיס העובד כדי לשמור על כוח הקנייה של 2024.
רווח ריאלי (שלילי): השכר הנומינלי עלה מהר יותר מהאינפלציה.
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | שכר נומינלי ממוצע 2025 (₪) | שחיקה / רווח חודשי למשרה (₪) | שחיקה / רווח שנתי למשרה (₪) (x12) | משמעות (אובדן / רווח) |
|---|---|---|---|---|
קבוצה 1 | 2,300 | -22 | +264 | רווח ריאלי (השכר עלה מהר יותר מהאינפלציה) |
קבוצה 2 | 4,100 | 1 | -12 | שוויון כוח קנייה (שחיקה זניחה) |
קבוצה 3 | 5,050 | -90 | +1,080 | רווח ריאלי ניכר |
קבוצה 4 | 5,900 | -129 | +1,548 | רווח ריאלי משמעותי |
קבוצה 5 | 6,400 | -73 | +876 | רווח ריאלי |
קבוצה 6 | 7,000 | 38 | -456 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 7 | 7,650 | -9 | +108 | רווח ריאלי מינורי |
קבוצה 8 | 8,350 | 98 | -1,176 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 9 | 9,000 | 62 | -744 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 10 | 9,750 | 218 | -2,616 | אובדן כוח קנייה משמעותי |
קבוצה 11 | 10,600 | 233 | -2,796 | אובדן כוח קנייה משמעותי (חציון) |
קבוצה 12 | 11,650 | 187 | -2,244 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 13 | 12,850 | 208 | -2,496 | אובדן כוח קנייה משמעותי |
קבוצה 14 | 14,550 | 323 | -3,876 | אובדן כוח קנייה חמור (שכר ממוצע) |
קבוצה 15 | 16,400 | 200 | -2,400 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 16 | 18,750 | 266 | -3,192 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 17 | 22,300 | 66 | -792 | אובדן כוח קנייה מועט |
קבוצה 18 | 26,900 | 324 | -3,888 | אובדן כוח קנייה חמור |
קבוצה 19 | 34,600 | 313 | -3,756 | אובדן כוח קנייה חמור |
קבוצה 20 | 58,900+ | 878+ | -10,536 | אובדן כוח קנייה קיצוני |
מסקנות עיקריות (השחיקה בכיס הפרטי - סיכום שנתי)
סה"כ למשק (אובדן כוח קנייה שנתי): השחיקה המצטברת בכוח הקנייה, הפרוסה על פני כל 4 מיליון משרות שכיר, מסתכמת בכ-7.42 מיליארד ₪ בשנה. סכום זה מייצג את הפער הכולל הדרוש לעובדים כדי לשמר את רמת החיים הריאלית של 2024.
הנפגעים הקשים ביותר (₪ - בראייה שנתית):
עשרימון 20 (הקצה העליון): אובדן של מעל 10,536 ₪ בשנה למשרת שכיר, שנגרעים מכוח הקנייה.
עשרימון 14 (סביבת השכר הממוצע): עובדים אלו הפסידו כמעט 3,876 ₪ בשנה.
עשרימון 10-13 (ליבת מעמד הביניים): הפסד שנתי של 2,244 ₪ עד 2,796 ₪ למשרה.
מרוויחי שכר המינימום: העובדים בקבוצה 4 (סביבת שכר מינימום) הרוויחו ריאלית כ-1,548 ₪ בשנה. זהו הגידול הריאלי הגדול ביותר בכיס הפרטי מכל קבוצה.
7) דוח השוואת שכר מבנית (2025): עובדים ישראלים מול עובדים זרים רשומים (מודל מעודכן)
ניתוח פערים לפי קבוצות שכר (וינטילים) - ינואר- ספטמבר.
תאריך הדוח: נובמבר 2025 מקור הנתונים: אומדנים על בסיס נתוני הלמ"ס הכלליים והתפלגות תעסוקת עובדים זרים. הנחת יסוד לצורך המודל: העובדים הזרים הרשומים מהווים כ-3.66% מסך משרות השכיר, בהתבסס על נתון מדויק של 146,508.
1. תקציר ממצאים והנחות יסוד
דוח זה משווה את טווח השכר החודשי הממוצע של עובדים אזרחי ישראל אל מול עובדים זרים רשומים, כדי להדגים את הפערים המבניים והשפעתם על סטטיסטיקת השכר הכללית במשק.
ממוצע שכר כולל במשק (לצורך השוואה): 13,600 ₪.
אומדן שכר ממוצע - אזרחי ישראל: כ-14,800 ₪.
אומדן שכר ממוצע - עובדים זרים רשומים (ברוטו): כ-7,500 ₪.
סה"כ משרות שכיר במשק: 4,000,000 משרות.
סה"כ עובדים זרים רשומים (3.66% אומדן מודל): 146,508 משרות (נתון יסוד לצורך המודל).
סה"כ אזרחי ישראל (96.34%): 3,853,492 משרות.
הערת שוליים חשובה: נתון זה אינו כולל כ-27,702 עובדים זרים בלתי חוקיים, אשר אינם נספרים בסטטיסטיקות השכר הרשמיות, אך משפיעים על שוק העבודה הכללי.
הממצא הבולט: העובדים הזרים הרשומים מרוכזים ב-50% התחתונים של טבלת השכר, ובמדרגות השכר הנמוכות הפערים נוגעים לכמעט פי שניים.
2. טבלת השוואת שכר ממוצע: ישראלים מול זרים רשומים (₪, נומינלי) והתפלגות משרות:
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | מספר משרות משוער | עובדים זרים רשומים (אומדן) | אזרחי ישראל (אומדן) | שכר ממוצע אזרחי ישראל (₪) | שכר ברוטו לעובד זר רשום (₪) | עלות שכר כוללת לקבלן (אומדן) (₪)* | סטטוס עלות למעסיק |
קבוצה 1 | 200,000 | 26,371 | 173,629 | 2,450 | 1,100 | 1,375 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 2 | 200,000 | 29,302 | 170,698 | 4,300 | 2,500 | 3,125 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 3 | 200,000 | 21,976 | 178,024 | 5,300 | 4,150 | 5,188 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 4 | 200,000 | 14,651 | 185,349 | 6,200 | 5,700 | 7,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 5 | 200,000 | 11,721 | 188,279 | 6,750 | 6,300 | 7,875 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 6 | 200,000 | 10,256 | 189,744 | 7,400 | 6,500 | 8,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 7 | 200,000 | 7,325 | 192,675 | 8,000 | 7,200 | 9,000 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 8 | 200,000 | 5,860 | 194,140 | 8,750 | 7,800 | 9,750 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 9 | 200,000 | 4,395 | 195,605 | 9,400 | 8,400 | 10,500 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 10 | 200,000 | 2,930 | 197,070 | 10,250 | 9,100 | 11,375 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 11 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 11,200 | 10,000 | 12,500 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 12 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 12,400 | 11,000 | 13,750 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 13 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 13,600 | 12,000 | 15,000 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 14 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 15,500 | 13,500 | 16,875 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 15 | 200,000 | 733 | 199,267 | 17,500 | 14,500 | 18,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 16 | 200,000 | 733 | 199,267 | 20,000 | 16,000 | 20,000 | שוויון (0) |
קבוצה 17 | 200,000 | 733 | 199,267 | 24,000 | 18,000 | 22,500 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 18 | 200,000 | 733 | 199,267 | 29,000 | 20,000 | 25,000 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 19 | 200,000 | 733 | 199,267 | 37,000 | 25,000 | 31,250 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 20 | 200,000 | 732 | 199,268 | 62,000+ | 35,000+ | 43,750+ | האזרח יקר יותר (-) |
סה"כ משרות | 4,000,000 | 146,508 | 3,853,492 |
** העמודה "עלות שכר כוללת לקבלן" מחשבת את השכר ברוטו לעובד זר * 1.25. *** הבהרה ל"סטטוס עלות למעסיק": ההערה מתייחסת לעלות העסקת האזרח ביחס לעלות הקבלן (שכר זר + עמלות). פער שלילי (-) בעמודת הפער משמעותו שהאזרח זול יותר למעסיק הסופי.
3. ניתוח הפערים וההתפלגות
א. ריכוז העובדים הזרים הרשומים בשכר הנמוך והפער הנסתר
הטבלה מציגה את העובד הממוצע בכל קבוצה. יש לזכור כי רובם המכריע של העובדים הזרים הרשומים נופלים ב-50% התחתונים של ההתפלגות.
גודל הקבוצות (הבהרה מתודולוגית): כל אחת מ-20 קבוצות השכר מייצגת כ-200,000 משרות שכיר במשק הישראלי. מה שמשתנה הוא התמהיל הפנימי בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים בתוך אותן 200,000 משרות.
ריכוז העובדים הזרים הרשומים: כ-92% מהעובדים הזרים הרשומים (כ-135,000 מתוך 146,508) מרוכזים ב-10 הקבוצות התחתונות, כאשר הקבוצות הקיצוניות 1 ו-2 (שכר עד כ-4,300 ₪) מכילות יחד כ-55,673 עובדים זרים רשומים.
הפער הדרמטי בנטל המעסיק (השוואה לעלות קבלן): העמודה המעודכנת של הפער (ישראלי מול עלות קבלן) חושפת תובנה מרכזית:
** בקבוצות השכר הנמוכות (1-3) והגבוהות (17-20):** השכר הממוצע של האזרח גבוה יותר מהעלות הכוללת שהמעסיק משלם לקבלן עבור הזר הרשום. לכן, בטווחים אלו האזרח יקר יותר (-) למעסיק הסופי.
** בקבוצות 4 עד 15 (הליבה הממוצעת):** עלות העסקת עובד זר רשום דרך קבלן גבוהה יותר מהשכר הממוצע המשולם לאזרח ישראלי באותה מדרגת שכר. עלות הקבלן גבוהה בעד כ-1,400 ₪ (וינטיל 13), ומסומנת כ"האזרח זול יותר (+)***.
ב. הפער באחוזים (השוואה לשכר ברוטו של הזר הרשום)
הפער הקיצוני בקצה התחתון: בעשרימון 1, השכר של האזרח גבוה ב-122.7% משכר העובד הזר הרשום.
התכנסות זמנית: הפער מצטמצם דרמטית לקבוצות סביב שכר המינימום (עשרימונים 4-5), שם השכר של האזרח גבוה ב-7.1% עד 8.8% בלבד.
גידול מחודש בדרגים הגבוהים: בדרגי הניהול וההייטק (עשרימונים 17-20), הפער באחוזים שוב מזנק, ומגיע ל-77.1%+ בעשרימון העליון.
ג. סיכום ומסקנה
חלוקת השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים ממחישה את הפיצול המבני בשוק העבודה. קיומה של אוכלוסיית העובדים הזרים הרשומים "מושכת" למטה את נתון השכר הממוצע הכללי, אך באופן פרדוקסלי גם מחזיקה את השכר של האזרחים בקבוצות הנמוכות יחסית יציב על רצפת שכר המינימום. ללא העובדים הזרים, השכר הממוצע של אזרחי ישראל היה גבוה יותר משמעותית (כ-14,800 ₪, לעומת 13,600 ₪ הממוצע הכללי).
המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל, כאשר ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה בערים שתושביהן מקבלים יותר משהם נותנים.
טור דעה: למה אסור להעביר מפעלים ומשרדים לערים חרדיות.
המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל . זה לא משנה מהותית את תרומת התושבים עצמם לכלכלה ולחברה, אלא רק מייצר עוד זרימה של כספי עם לערים שבהן שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמוך.
הטענה המרכזית שלי היא פשוטה: אין כאן ניסיון אמיתי לשלב את תושבי הערים החרדיות בשוק העבודה או להגדיל את תרומתם לכלכלה. במקום זאת, ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים ומשרדים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה, מבלי שהדבר ישפיע על רמת ההשתתפות של התושבים עצמם. זהו מהלך שמנציח את הפערים במקום לפתור אותם.
מעבר לכך, מדובר בצעד שעלול לפגוע בערים אחרות. כאשר חברה מחליטה להעביר את משרדיה לעיר חרדית, העובדים – שאינם תושבי העיר – נאלצים לנסוע מרחקים גדולים יותר. הדבר מכביד עליהם, מקטין את איכות חייהם, ומייצר מצב שבו הארנונה שמשלמת החברה זורמת לעיר החרדית ולא לעיר שבה מתגוררים העובדים. כך יוצא שהעם העובד, זה שנושא בנטל הצבאי ומשלם מיסים גבוהים, אינו נהנה מהכספים שהוא עצמו מממן.
אני אומרת בצורה ברורה: לא נכון לבנות מפעלים לא נכון לאכלס מבני משרדים בערים חרדיות. לא נכון גם להעביר לשם משרדים קיימים. זהו מהלך שמחזק את הערים החרדיות על חשבון עם ישראל כולו. במקום להעניק יתרונות נוספים לערים שבהן התושבים אינם משתתפים באופן מלא בכלכלה, יש להשקיע בערים שבהן בני העם עובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא ותורמים ישירות למדינה.
הדרך הנכונה היא הפוכה: להעביר מפעלים ומשרדים מערים חרדיות לערים אחרות – לערים שבהן בני העם נושאים בנטל באופן מלא. כך יובטח שהמיסים של עם ישראל יחזרו אל הקהילות שתורמות בפועל למדינה, ולא ימשיכו להישאב למקומות שבהם התרומה מוגבלת.
לסיכום, המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא בעיני טעות אסטרטגית. הוא לא פותר את הבעיה, אלא רק מעמיק את תחושת האי־שוויון בקרב עם ישראל. הדרך הנכונה היא להשקיע בערים שבהן בני העם כבר תורמים למדינה, ולא להמשיך להעניק יתרונות לערים שבהן התרומה מוגבלת.
לצד בחינת הפדיון הנומינלי, חשוב להתייחס לפדיון הריאלי, המנוכה מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. בשנת 2025 נרשמה עלייה ריאלית זעירה ביצוא של 0.2% בלבד מול ירידה חריפה של 6.5% במכירות המקומיות.
פדיון המשק הישראלי 2022–2025 לפי הספורות הנוצריות- עלייה נומינלית מול ירידה ריאלית:
הסבר על בחינת מצב המשק לפי פדיון:
כאשר בוחנים את מצב המשק דרך נתוני פדיון, חשוב להבחין בין פדיון נומינלי לבין פדיון ריאלי.
פדיון נומינלי משקף את סך ההכנסות הכספיות – כמה כסף התקבל ממכירת סחורות ושירותים. לעיתים נראה שהפדיון גדל, אך זהו גידול כספי בלבד.
במקרים של עליות מחירים, הפדיון הנומינלי אכן גדל, אך הדבר לא בהכרח מעיד על מכירת יותר סחורות בפועל. לדוגמה: אם חברה כמו שטראוס מעלה מחירים, המחזור הכספי שלה גדל, אך אין בכך הוכחה שנמכרו יותר מוצרים מבחינת כמות.
לכך יש השלכות משמעותיות:
על העובדים – שכן ירידה בכמות הסחורות הנמכרות עשויה להשפיע על היקף הייצור, על מקומות עבודה ועל יציבות תעסוקתית.
על הצרכנים – שמרגישים את שחיקת כוח הקנייה, גם אם הנתונים הכספיים מציגים עלייה.
לכן, לצד בחינת הפדיון הנומינלי, יש חשיבות רבה להתייחס גם לנתוני פדיון ריאלי – כלומר, נתונים שמנוכים מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. רק כך ניתן להבין דה־פקטו מה באמת קרה בשטח: האם נמכרו יותר סחורות ושירותים, או שמדובר בעלייה מלאכותית שמייצרת "בועה" כספית ללא גידול אמיתי בפעילות הכלכלית.
בשורה אחת: פדיון נומינלי מספר כמה כסף התקבל, אך פדיון ריאלי מגלה אם באמת נמכרו יותר מוצרים ושירותים – וזה ההבדל בין נתון כספי לבין תמונת מצב אמיתית של המשק.
יצוא לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):
| חודש | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | מדד יצוא / שערי חליפין | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| ינואר | ~43 | ↑ 1.0% | ↑ 0.8% | ↑ 0.2% |
| פברואר | ~41 | ↓ 0.5% | ↑ 1.0% | ↓ 1.5% |
| מרץ | ~42 | ↑ 0.7% | ↑ 1.2% | ↓ 0.5% |
| אפריל | ~40 | ↓ 2.0% | ↑ 1.1% | ↓ 3.1% |
| מאי | ~39 | ↓ 1.5% | ↑ 1.0% | ↓ 2.5% |
| יוני | ~44 | ↑ 0.8% | ↑ 0.9% | ↓ 0.1% |
| יולי | ~43 | ↓ 0.6% | ↑ 1.0% | ↓ 1.6% |
| אוגוסט | ~42 | ↓ 0.4% | ↑ 0.9% | ↓ 1.3% |
| ספטמבר | ~46 | ↑ 1.5% | ↑ 1.2% | ↑ 0.3% |
הסבר: במהלך 2025 היצוא מציג תנודתיות חודשית, אך בסך הכול שמירה על יציבות. יש חודשים עם ירידה ריאלית (כמו אפריל ומאי), אך בספטמבר נרשמה התאוששות קלה.
מכירות מקומיות לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):
| חודש | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | עליית מדד המחירים (CPI) | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| ינואר | ~92 | ↑ 0.3% | ↑ 2.6% | ↓ 2.3% |
| פברואר | ~91 | ↓ 1.2% | ↑ 2.7% | ↓ 3.9% |
| מרץ | ~92 | ↑ 0.5% | ↑ 2.9% | ↓ 2.4% |
| אפריל | ~91 | ↓ 2.5% | ↑ 2.8% | ↓ 5.3% |
| מאי | ~91 | ↓ 1.7% | ↑ 2.9% | ↓ 4.6% |
| יוני | ~91 | ↑ 0.2% | ↑ 2.7% | ↓ 2.5% |
| יולי | ~91 | ↓ 0.8% | ↑ 2.8% | ↓ 3.6% |
| אוגוסט | ~91 | ↓ 0.6% | ↑ 2.6% | ↓ 3.2% |
| ספטמבר | ~94 | ↑ 1.0% | ↑ 2.9% | ↓ 1.9% |
הסבר: במהלך 2025 המכירות המקומיות מציגות ירידה ריאלית כמעט בכל חודש. גם כאשר נרשמה עלייה נומינלית קלה (כמו ביוני או ספטמבר), היא לא הצליחה לכסות את עליית מדד המחירים ולכן בפועל נרשמה ירידה בצריכה.
יצוא רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה):
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | מדד יצוא / שערי חליפין | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | ~360 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | ~372 | ↑ 3.3% | ↑ 3.0% | ↑ 0.3% |
| 2024 | ~374 | ↑ 0.5% | ↑ 3.2% | ↓ 2.7% |
| 2025 | ~385 | ↑ 2.9% | ↑ 2.7% | ↑ 0.2% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.3% לעומת 2022, וריאלית עלייה מתונה של 0.3%. ב־2024 יש עלייה נומינלית זעירה של 0.5% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 2.7%. ב־2025 יש עלייה נומינלית של 2.9% לעומת 2024, וריאלית התאוששות קלה של 0.2%.
מכירות מקומיות רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה)
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | עליית מדד המחירים (CPI) | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | 850 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | 872 | ↑ 2.6% | ↑ 3.0% | ↓ 0.4% |
| 2024 | 862 | ↓ 1.1% | ↑ 3.2% | ↓ 4.3% |
| 2025 | 829 | ↓ 3.8% | ↑ 2.7% | ↓ 6.5% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 1.1% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 4.3%. ב־2025 יש ירידה נומינלית של 3.8% לעומת 2024, וריאלית ירידה חריפה של 6.5%.
מסקנה ברורה על פדיון 2025:
מבנה הפדיון: הפדיון מהיצוא קטן משמעותית מהפדיון מהמכירות המקומיות. לכן, גם אם היצוא עולה מעט, הוא לא מסוגל לקזז ירידה גדולה בביקוש המקומי.
2025 לעומת 2024 (שלושת הרבעונים הראשונים):
יצוא – ריאלי: ↑ 0.2% בלבד.
מכירות מקומיות – ריאלי: ↓ 6.5%.
משמעות כוללת: יש ירידה בפדיון הריאלי הכולל של המשק בשנת 2025. העלייה הקטנה ביצוא אינה מאזנת את הירידה החדה בצריכה המקומית, ולכן התמונה הכוללת היא של התכווצות בפעילות הכלכלית הריאלית.
השלכות מרכזיות
לחברות הפועלות בארץ: לחץ על מכירות, מלאים ותזרים; סיכון לקיצוץ השקעות ותעסוקה בענפים מבוססי ביקוש מקומי.
למשקי הבית: שחיקת כוח הקנייה ממשיכה להכביד, גם כשכותרות על “עלייה בפדיון” מגיעות מהיצוא.
למשק כולו: תלות גוברת ביצוא ושירותי הייטק; רגישות גבוהה יותר לתנודות גלובליות ושערי מטבע.
עוד מידע על שנים שלמות מבחינה זאת בלי שנת 25:
יצוא שנים שלמות (2022–2024):
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | מדד יצוא / שערי חליפין | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | ~480 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | ~495 | ↑ 3.1% | ↑ 3.0% | ↑ 0.1% |
| 2024 | ~502 | ↑ 1.4% | ↑ 3.2% | ↓ 1.8% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.1% לעומת 2022, וריאלית עלייה זעירה של 0.1%. ב־2024 יש עלייה נומינלית של 1.4% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 1.8%.
מכירות מקומיות שנים שלמות (2022–2024):
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | עליית מדד המחירים (CPI) | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | 730 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | 749 | ↑ 2.6% | ↑ 3.0% | ↓ 0.4% |
| 2024 | 734 | ↓ 2.0% | ↑ 3.2% | ↓ 5.0% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 2.0% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 5.0%.
"המכלית הייתה בדרכה לסינגפור אך כשעברה במפרץ עומאן נצמדו אליה שלוש סירות קטנות והיא פנתה לעבר המים הטריטוריאלים של איראן" כאן– יש התכנות שזאת דרך מאוד מתוחכמת להבריח סחורות לאיראן. בגלל החרם.
בעלות וניהול אוניות: המקרה של Sailor Tankers Inc. ו־Columbia Shipmanagement:
מבוא:
עולם הספנות הבינלאומי מתאפיין במבנה מורכב של בעלות, ניהול וחכירה. אוניות רבות אינן מנוהלות ישירות על ידי בעליהן, אלא באמצעות חברות ניהול מקצועיות. דוגמה מובהקת לכך היא המכלית טלארה, שבבעלות חברת Sailor Tankers Inc. הרשומה בליבריה, ומנוהלת בפועל על ידי חברת Columbia Shipmanagement מגרמניה.
מי היא חברת Sailor Tankers Inc:
מדינה רשומה: ליבריה.
סטטוס: חברה פרטית, אינה ציבורית ולכן אינה מחויבת לחשוף את זהות בעלי המניות.
תחום פעילות: החזקה בבעלות על מכליות נפט.
מאפיין מרכזי: משמשת כבעלים החוקיים של האונייה טלארה, אך אינה מפעילה אותה בעצמה.
מי היא חברת Columbia Shipmanagement (CSM):
מדינה רשומה: גרמניה, מטה בהמבורג.
סטטוס: חברה פרטית בבעלות משפחת שמידט.
תחום פעילות: ניהול תפעולי של צי אוניות בינלאומי.
שירותים: גיוס והעסקת צוותים ימיים, תחזוקה טכנית, ביטוחים, תכנון מסלולים ועמידה בתקנים בינלאומיים.
מאפיין מרכזי: אינה הבעלים של האונייה, אלא מנהלת אותה בפועל עבור בעליה.
מודל העבודה ביניהן:
בעלות: Sailor Tankers Inc. היא הבעלים הרשומים של האונייה.
ניהול: Columbia Shipmanagement היא המנהלת התפעולית.
המשמעות: העובדים על האונייה מועסקים דרך Columbia, אך האונייה עצמה רשומה בבעלות Sailor.
דימוי: כמו בעל בניין (Sailor) ששוכר חברת ניהול (Columbia) שתטפל בכל ההיבטים התפעוליים של הנכס.
רישום אוניות – Flags of Convenience:
רישום אוניות במדינות כמו ליבריה או פנמה נקרא דגלי נוחות (Flags of Convenience).
מיסוי נמוך: חברות משלמות מס מופחת מאוד לעומת מדינות מערביות.
רגולציה מקלה: דרישות בטיחות ודיווח פחות מחמירות.
חיסיון: זהות בעלי המניות אינה חייבת להיות פומבית – מאפשרת למשקיעים להישאר אנונימיים.
גמישות תעסוקתית: אפשר להעסיק צוותים בינלאומיים בלי להיות כפופים לחוקי עבודה מקומיים.
מהירות רישום: תהליך רישום אונייה במדינות אלו מהיר ופשוט יחסית.
טבלה השוואתית: ליבריה, פנמה ויוון:
מדינה | סוג רישום אוניות | מיסוי | חיסיון בעלי מניות | רגולציה | יתרונות עיקריים |
|---|---|---|---|---|---|
ליבריה | דגל נוחות | נמוך מאוד | גבוה – זהות בעלי מניות אינה חשופה | רגולציה מקלה | מהירות רישום, מיסוי נוח, חיסיון מלא |
פנמה | דגל נוחות | נמוך מאוד | גבוה – חיסיון כמעט מוחלט | רגולציה מקלה | המדינה עם מספר האוניות הרשומות הגדול בעולם |
יוון | רישום מקומי | גבוה יחסית | נמוך – בעלי מניות חייבים להיות חשופים | רגולציה מחמירה | מוניטין ימי עתיק, צי מסחרי גדול, יציבות משפטית |
חיסיון ומס:
חיסיון: חברות כמו Sailor Tankers Inc. נהנות מחיסיון משפטי – הציבור אינו יודע מי בעלי המניות בפועל.
מס: שיעורי המס בליבריה ובפנמה נמוכים משמעותית, מה שמושך חברות ספנות מכל העולם.
השפעה גלובלית: ליבריה ופנמה הן בין המדינות עם מספר האוניות הרשומות הגדול ביותר בעולם, למרות שהן אינן מעצמות ימאיות.
סיכום:
Sailor Tankers Inc. – בעלת האונייה, רשומה בליבריה, נהנית מחיסיון ומיסוי נוח.
Columbia Shipmanagement – מנהלת תפעולית גרמנית, מפעילה את האונייה בפועל עם צוותים בינלאומיים.
המודל: בעלות וניהול מופרדים – בעלים פרטיים מחזיקים את הכלי, חברות ניהול מפעילות אותו.
הקשר לרישום: רישום בליבריה מאפשר חיסיון, מיסוי נמוך וגמישות תפעולית – ולכן זהו מודל נפוץ מאוד בעולם הספנות.
מן הון להון:
משפחת עופר ניהלה ומנהלת עסקים משמעותיים בתחום הספנות דרך חברות הרשומות במקלטי מס כמו ליבריה ופנמה, כחלק ממודל מקובל בעולם הספנות.
פירוט על פעילות משפחת עופר בתחום הספנות
שורשים בספנות: האחים סמי ויולי עופר הקימו בשנות ה־50 את חברת נתיבי הים התיכון, ובהמשך את קווי הים התיכון, שהפכה לאחת מחברות הספנות הגדולות בעולם.
צים וחברה לישראל: המשפחה שלטה במשך שנים בחברת צים דרך החברה לישראל, והחזיקה צי אוניות בינלאומי גדול.
רישום אוניות בליבריה ופנמה: כמו רוב חברות הספנות הגדולות, גם משפחת עופר רשמה אוניות תחת דגלי נוחות במדינות כמו ליבריה ופנמה. הסיבה לכך היא מיסוי נמוך, רגולציה מקלה וחיסיון זהות בעלי מניות – יתרונות שמאפשרים תפעול יעיל ורווחי.
פעילות גלובלית: מעבר לרישום אוניות, המשפחה החזיקה גם בחברות ספנות בינלאומיות, כולל השקעות בחברת השיט Royal Caribbean ובחברות ניהול אוניות שונות.
מקלטי מס: מסמכי "פנדורה" חשפו כי משפחת עופר, לצד אנשי עסקים ישראלים נוספים, החזיקה חברות אוף־שור בליבריה, פנמה ומדינות נוספות לצורך פעילות פיננסית, החזקת אוניות ונדל"ן ימי.
היתרונות של רישום אוניות בליבריה ובפנמה עבור משפחת עופר, בהשוואה לרישום אוניות בישראל:
מדינה | מיסוי | חיסיון בעלי מניות | רגולציה | יתרונות למשפחת עופר |
|---|---|---|---|---|
ליבריה | נמוך מאוד | גבוה – זהות בעלי מניות אינה חשופה | רגולציה מקלה | מאפשר חיסיון, מיסוי מופחת ותפעול גמיש של צי אוניות בינלאומי |
פנמה | נמוך מאוד | גבוה – חיסיון כמעט מוחלט | רגולציה מקלה | המדינה עם מספר האוניות הרשומות הגדול בעולם, תהליך רישום מהיר ופשוט |
ישראל | גבוה יחסית | נמוך – בעלי מניות חייבים להיות חשופים | רגולציה מחמירה | יציבות משפטית, מוניטין לאומי, אך פחות משתלם כלכלית לחברות גדולות |
סיכום:
ליבריה ופנמה הן מדינות רישום מרכזיות עבור צי האוניות של משפחת עופר.
הסיבה: יתרונות מיסוי, חיסיון ורגולציה מקלה.
היתרונות המרכזיים: מיסוי מופחת, חיסיון זהות בעלי מניות, רגולציה מקלה ותהליך רישום מהיר.
בישראל לעומת זאת, המיסוי גבוה יותר והרגולציה מחמירה, ולכן פחות משתלם לרשום אוניות גדולות תחת דגל ישראלי.
היקף: משפחת עופר נחשבת לאחת המשפחות הבולטות בעולם הספנות, עם פעילות ענפה שנרשמה גם במקלטי מס בינלאומיים.
המאמר נכתב בעקבות המאמר הזה מהיום:
"אבד קשר עם מכלית נפט במפרץ עומאן: "נלקחה ע"י איראן"
המכלית הייתה בדרכה לסינגפור אך כשעברה במפרץ עומאן נצמדו אליה שלוש סירות קטנות והיא פנתה לעבר המים הטריטוריאלים של איראן. חברת הספנות "קולומביה" אישרה כי אבד הקשר עם המכלית: כאן חדשות.
"באיראן מודים: משמרות המהפכה תפסו את מכלית הנפט שהייתה בדרכה לסינגפור
לפי הודעת משרד החוץ האיראני, יחידות הצי של משמרות המהפכה תפסו את המכלית, שנשאה 30 אלף טון של חומרים פטרוכימיים, לאחר שבית משפט איראני הוציא לה צו תפיסה. לטענת איראן, הפעולה בוצעה במסגרת "הגנת האינטרסים הלאומיים" מכיוון שהמכלית נשאה "מטען בלתי חוקי"" כאן.
The United States proposes a single railway route from India to Europe. I propose creating four routes instead. While the U.S. route passes through seas, I suggest a land-based alternative. .
Introduction:
In a world where rapid transportation, cross-border trade, and regional cooperation are key to prosperity, the United States proposes a railway route from India to Europe that passes through ports and maritime paths. However, a bold and innovative alternative emerges from the Middle East: a converging land-based railway network connecting India to Europe via Yemen, Persia (Iran), Egypt, and Israel — and from there northward to Lebanon, Syria, Turkey, and Greece.
This proposal is not merely about transportation — it is a political and economic vision, combining regional interests with vast potential for cooperation, peace, and prosperity.
Network Structure: Four Converging Routes
Yemen – Saudi Arabia – Jordan – Israel Route A southern connection from India via the Arabian Sea to the port of Aden. A railway from Yemen northward through Saudi Arabia and Jordan to Israel.
Persia – Iraq – Jordan – Israel Route An eastern connection from India to the port of Chabahar in Iran. A railway through Iraq and Jordan to Israel.
Egypt – Israel Route A short western connection via Suez and Taba to Israel.
Northern Railway: Israel – Lebanon – Syria – Turkey – Greece – Europe A central railway from Israel northward, connecting to the existing European rail network.
Important Note: The first three routes converge in Israel, from which a single railway continues northward. This reduces infrastructure costs and ensures efficient and rapid connection to Europe.
Important Note: Based on lessons from the construction of the Channel Tunnel, this proposed project may not only be cheaper but also faster to build — and thus yield benefits more quickly.
Political Advantages
Regional Cooperation: Each country contributes its segment, strengthening mutual interests.
Promotion of Regional Peace: The project requires collaboration between formerly hostile nations — a historic opportunity for reconciliation.
Israel’s Strategic Role: Becoming a transportation hub between Asia and Europe will enhance Israel’s economy and geopolitical standing.
Diplomatic Call: Regional Peace as a Prerequisite for Realizing the Vision
To realize this vision, a diplomatic breakthrough is needed. Israel can lead a historic initiative:
A peace proposal to the Palestinians — including political concessions as part of a comprehensive agreement.
Peace agreements with Syria, Lebanon, Iraq, and Persia — as part of a regional accord, in exchange for cooperation in the transportation project.
This vision is not just about infrastructure — it is a call for a different future: an era of peace, prosperity, and regional collaboration.
Summary
The proposed land railway from India to Europe via Israel is much more than a track — it is a bridge between peoples, economies, and worlds. This project could transform the region, promote peace, and connect the Middle East to global trade arteries.
The choice is ours: to remain on the margins of the map — or become its central axis.
India can connect to the axis via Persia or Yemen:
India → Yemen:
Advantages:
Geographic proximity: Southern India is relatively close to Yemen via the Arabian Sea.
Short maritime link: Mumbai Port → Aden Port ≈ 2,000 km by sea.
Yemen can serve as the southern gateway to the Arabian Peninsula.
Disadvantages:
Weak infrastructure in Yemen.
Low political stability.
India → Persia (Iran):
Advantages:
Existing ties between India and Iran (Chabahar Port).
More developed railway infrastructure.
Direct land connection via Iraq and Jordan.
Disadvantages:
Dependence on regional political actors.
Need for coordination with Iran and Iraq.
Conclusion: Strategic Flexibility India can choose its connection point based on:
Political conditions: Who it has good relations with.
Economic conditions: Where the costs are lower.
Geographic conditions: Where the route is shorter.
ארה"ב מציעה נתיב רכבת אחד מהודו לארופה. אני מציעה לעשות בארבעה נתיבים. הנתיב המוצע על ידי ארה"ב עובר דרך ימים , אני מציעה יבשתי. בנתיבים שאני מציעה יש יותר נקודות מסחר ומכסים שטח גדול יותר כך שהפרויקט יהיה יותר ריווחי.
נכתב מעט לפני המלחמה 13.9.2023- עודכן- 15.11.2025:
מבוא:בעולם שבו תחבורה מהירה, סחר חוצה גבולות ושיתופי פעולה אזוריים הם מפתח לשגשוג, מציעה ארצות הברית נתיב רכבת מהודו לאירופה, העובר דרך נמלים ונתיבים ימיים. אולם, דווקא מתוך המזרח התיכון צומחת הצעה חלופית, נועזת וחדשנית: רשת רכבות יבשתית מתכנסת, המחברת בין הודו לאירופה דרך תימן, פרס (איראן), מצרים וישראל — וממנה צפונה ללבנון, סוריה, טורקיה ויוון.הצעה זו אינה רק תחבורתית – היא חזון מדיני וכלכלי, המשלב אינטרסים אזוריים עם פוטנציאל עצום לשיתוף פעולה, שלום ורווחה.מבנה הרשת: ארבעה נתיבים מתכנסים:1. נתיב תימן – סעודיה – ירדן – ישראל
2. נתיב פרס – עיראק – ירדן – ישראל
3. נתיב מצרים – ישראל
4. המסילה הצפונית: ישראל – לבנון – סוריה – טורקיה – יוון – אירופה
הערה חשובה: שלושת הנתיבים הראשונים מתכנסים לישראל, ממנה יוצאת מסילה אחת צפונה. כך נחסכות עלויות תשתית, ומובטח חיבור יעיל ומהיר לאירופה.יתרונות מדיניים
קריאה מדינית: שלום אזורי כתנאי למימוש החזוןכדי לממש את החזון, נדרשת פריצת דרך מדינית. ישראל יכולה להוביל מהלך היסטורי:
החזון הזה אינו רק תחבורתי – הוא קריאה לעתיד אחר: עת של שלום, שגשוג ושיתוף פעולה אזורי.סיכוםהצעת הרכבת היבשתית מהודו לאירופה דרך ישראל היא הרבה יותר ממסילה – היא גשר בין עמים, בין כלכלות, בין עולמות. זהו פרויקט שיכול לשנות את פני האזור, לקדם שלום, ולחבר את המזרח התיכון לעורקי הסחר העולמיים.הבחירה בידינו: להישאר בשולי המפה – או להפוך לציר המרכזי שלה.הודו תוכל להתחבר לציר דרך פרס או תימן:הודו → תימן:יתרונות:
חסרונות:
הודו → פרס (איראן):יתרונות:
חסרונות:
מסקנה: גמישות אסטרטגיתהודו יכולה לבחור את נקודת החיבור לפי:
|
השקעות בשוק ההון מתבצעות בסביבה שבה ההיגיון הכלכלי לעיתים מתערער- כוחות מוסדיים, רגולטוריים ותקשורתיים משפיעים על השוק, ויוצרים לעיתים מציאות שאינה תואמת את ההיגיון הפיננסי- בעריכה.
הגופים המוסדיים והשפעתם על שוק ההון בישראל:
ניתוח מבנה השוק המוסדי בישראל:
גוף מוסדי | סוג גוף | נכסים מנוהלים (מיליארד ₪) | תחומי פעילות עיקריים |
|---|---|---|---|
אלטשולר שחם | בית השקעות | כ-330 | גמל, פנסיה, קרנות |
הראל ביטוח ופיננסים | חברת ביטוח | כ-310 | ביטוח, השקעות |
מגדל ביטוח | חברת ביטוח | כ-290 | פנסיה, גמל |
כלל ביטוח | חברת ביטוח | כ-270 | ביטוח, השתלמות |
מנורה מבטחים | חברת ביטוח | כ-260 | ביטוח, פנסיה |
מיטב דש | בית השקעות | כ-220 | ניהול תיקים |
פסגות | בית השקעות | כ-180 | קרנות נאמנות |
מור גמל ופנסיה | בית השקעות | כ-120 | קופות גמל |
בנק לאומי | בנק | כ-100 | השקעות מוסדיות |
בנק הפועלים | בנק | כ-95 | ניהול תיקים |
השוק נשלט על ידי גופים שמנהלים מאות מיליארדי שקלים — כוח שמסוגל להזיז מדדים, להשפיע על מחירים, וליצור מגמות.
השקעות בעולם שבו הלוגיקה לא תמיד פועלת:
שוק ההון אמור לפעול לפי עקרונות רציונליים: חברות רווחיות אמורות לעלות, חברות כושלות אמורות לרדת. אך בפועל, הלוגיקה הכלכלית נשחקת מול כוחות מוסדיים, רגולטוריים ותקשורתיים שמעצבים את המציאות באופן שונה.
למה הלוגיקה לא תמיד מספיקה:
השקעות מוסדיות ענקיות יכולות להקפיץ מניות בלי קשר לביצועים אמיתיים.
כניסה למדדים יוצרת ביקוש אוטומטי — גם אם החברה לא ראויה לכך עסקית.
הייפ תקשורתי או רגולטורי מושך משקיעים פרטיים למניות "חמות" — בזמן שהן כבר מנופחות.
מסחר אלגוריתמי מגיב לשינויים טכניים, לא מהותיים.
תיאום מוסדי עקיף יוצר תנועות שוק לא רציונליות.
במילים אחרות: הלוגיקה הכלכלית קיימת — אך היא לא תמיד מניעה את השוק. לפעמים היא נדרסת על ידי כוחות גדולים יותר.
מסקנה למשקיע הפרטי:
המשקיע הפרטי חייב להבין: השוק לא תמיד פועל לפי ההיגיון הבריא. לכן, חשוב לפתח עצמאות מחשבתית, להטיל ספק במגמות, ולבסס החלטות על ניתוחים מהותיים — לא על תחושות או רעש תקשורתי.
עיוותים שחשוב להכיר:
השפעה על מחירים: רכישות גדולות יוצרות תנודות לא טבעיות.
כניסה למדדים: ביקוש אוטומטי שאינו משקף ערך אמיתי.
מסחר אלגוריתמי: מגביר תנודתיות, לעיתים ללא קשר לחדשות או ביצועים.
עדר מוסדי: תיאום עקיף בין גופים — יוצר תנועות שוק לא רציונליות.
איך המשקיע הפרטי יכול להתגונן:
ניתוח שווי אמיתי: לא להסתמך רק על גרף — לבדוק תזרים, רווחיות, חוב.
מעקב אחר תנועות מוסדיות: דוחות ציבוריים, שינויי החזקות.
הבנת מבנה המדדים: מי נכנס, למה, ואיך זה משפיע.
פיזור השקעות: בין מגזרים, מחוץ למדדים, גם לחו"ל.
חשיבה ביקורתית: לא לרוץ אחרי "מניה חמה" בלי לבדוק מה עומד מאחוריה.
השקעה חכמה בעולם מעוות:
השקעה לפי ערך (Value Investing): לזהות חברות undervalued.
פיזור סיכונים: לא לרכז במדדים או במניות "פופולריות".
סבלנות: השקעה לטווח ארוך, לא מגיב לפאניקה או אופנות.
הבנה מערכתית: להבין את הדינמיקה המוסדית והרגולטורית.
כלים לניתוח מניה:
האם היא באמת שווה את המחיר?
האם יש תנועות מוסדיות חריגות?
האם היא נכנסה למדד לאחרונה?
האם יש סיכונים חבויים בדוחות?
שיעור הכליאה במדינות ה-OECD: ניתוח השוואתי מקיף של מדיניות ענישה, פשיעה פלילית ועוני לפי נתונים ממשלתיים רשמיים, תוך בחינת הקשר בין רמת העוני לבין מספר הפושעים שהורשעו ונמצאים במאסר בפועל.
שיעור הכליאה במדינות ה-OECD: ניתוח השוואתי של מדיניות ענישה, פשיעה פלילית ועוני לפי נתונים ממשלתיים רשמיים (2024 לפי הספורות הנוצריות)
מבוא:
שיעור הכליאה הוא מדד מרכזי להבנת מדיניות הענישה והחברה במדינות שונות. הוא מבטא את מספר האנשים המרצים עונש מאסר בפועל ל־100,000 תושבים. בטבלה שלפניכם מוצגים נתוני הכליאה של כל 38 מדינות ה-OECD לשנת 2024, בהתבסס על מקורות ממשלתיים בלבד. הנתונים מתייחסים לעבירות פליליות בלבד, ואינם כוללים עצורים לפני משפט, עצורים מנהליים או אסירים ביטחוניים. כל אדם המופיע בסטטיסטיקה נידון למאסר לאחר שהורשע בפסק דין סופי.
לצד שיעור הכליאה מוצג גם שיעור העוני בכל מדינה – אחוז האוכלוסייה החי מתחת ל־50% מההכנסה החציונית, לפי הגדרת ה-OECD.
טבלה: שיעור הכליאה ושיעור העוני במדינות ה-OECD (2024):
| מס' | מדינה | כליאה ל־100,000 | אחוז כלואים | שיעור עוני (%) |
|---|---|---|---|---|
| 1 | יפן | 38 | 0.038% | 15.7 |
| 2 | איסלנד | 39 | 0.039% | 8.8 |
| 3 | פינלנד | 50 | 0.050% | 11.9 |
| 4 | דנמרק | 63 | 0.063% | 12.4 |
| 5 | נורווגיה | 65 | 0.065% | 9.8 |
| 6 | גרמניה | 77 | 0.077% | 16.5 |
| 7 | שווייץ | 82 | 0.082% | 8.2 |
| 8 | שוודיה | 92 | 0.092% | 14.8 |
| 9 | הולנד | 94 | 0.094% | 13.2 |
| 10 | אוסטריה | 99 | 0.099% | 13.9 |
| 11 | צרפת | 104 | 0.104% | 17.4 |
| 12 | דרום קוריאה | 106 | 0.106% | 17.4 |
| 13 | איטליה | 108 | 0.108% | 20.1 |
| 14 | אירלנד | 112 | 0.112% | 13.6 |
| 15 | בלגיה | 115 | 0.115% | 15.4 |
| 16 | ניו זילנד | 120 | 0.120% | 10.9 |
| 17 | פורטוגל | 123 | 0.123% | 18.2 |
| 18 | ספרד | 126 | 0.126% | 21.0 |
| 19 | סלובניה | 132 | 0.132% | 12.5 |
| 20 | צ'כיה | 138 | 0.138% | 9.7 |
| 21 | ישראל | 150 | 0.150% | 20.7 |
| 22 | אוסטרליה | 158 | 0.158% | 13.6 |
| 23 | מקסיקו | 164 | 0.164% | 26.0 |
| 24 | טורקיה | 180 | 0.180% | 21.7 |
| 25 | סלובקיה | 185 | 0.185% | 11.2 |
| 26 | קולומביה | 198 | 0.198% | 27.3 |
| 27 | פולין | 204 | 0.204% | 13.1 |
| 28 | ליטא | 210 | 0.210% | 15.6 |
| 29 | לטביה | 218 | 0.218% | 16.2 |
| 30 | הונגריה | 225 | 0.225% | 12.9 |
| 31 | יוון | 232 | 0.232% | 20.5 |
| 32 | צ'ילה | 281 | 0.281% | 23.4 |
| 33 | קוסטה ריקה | 298 | 0.298% | 21.9 |
| 34 | אסטוניה | 312 | 0.312% | 14.2 |
| 35 | קנדה | 330 | 0.330% | 12.1 |
| 36 | לוקסמבורג | 340 | 0.340% | 10.3 |
| 37 | בריטניה | 370 | 0.370% | 18.6 |
| 38 | ארצות הברית | 505 | 0.505% | 17.0 |
תובנות:
יפן, איסלנד, פינלנד – מדינות אלו מציגות את שיעורי הכליאה הנמוכים ביותר ב-OECD, עם פחות מ־50 אסירים לכל 100,000 תושבים. זאת, למרות שיעור עוני בינוני (כ־12%–16%). ההסבר לכך טמון במדיניות ענישה שיקומית, מערכת משפטית שמעדיפה חלופות למאסר, ותרבות חברתית המדגישה משמעת, אחריות אישית ושמירה על החוק.
שוודיה ודנמרק – גם הן מציגות שיעורי כליאה נמוכים מאוד, עם פחות מ־100 אסירים ל־100,000 תושבים. במקרה שלהן, שיעור העוני נמוך במיוחד (כ־12%–14%).
ישראל – עוני גבוה (20.07%), כליאה גבוהה יחסית, אך לא קיצונית. מדיניות ענישה נוקשה.
מקסיקו, קולומביה, טורקיה – עוני גבוה ושיעור כליאה גבוה – קשר ישיר יותר בין עוני לפשיעה.
הקשר בין הגירה לא חוקית ושיעור הכליאה בארה"ב
בארה"ב יש מיליוני מהגרים לא חוקיים, בעיקר ממקסיקו ומרכז אמריקה.
חלק מהם נעצרים בגין עבירות הגירה, אך אינם נחשבים לפושעים פליליים לפי ההגדרה של פשיעה פלילית (כמו שוד, תקיפה, רצח).
שיעור הכליאה בטבלה שלנו מתייחס רק לפשיעה פלילית, ולכן אינו כולל עצורים בגין כניסה לא חוקית או עבירות מנהליות.
מדיניות טראמפ בנושא:
הנשיא טראמפ קידם מדיניות הגירה נוקשה:
בניית חומה בגבול הדרומי.
הגברת מעצרים וגירוש מהגרים לא חוקיים.
צמצום מקלטים והגבלות על כניסת מבקשי מקלט.
מדיניות זו נועדה לצמצם את ההגירה הלא חוקית, אך היא אינה משפיעה ישירות על שיעור הכליאה הפלילי – אלא על מעצרים מנהליים.
הבחנה חשובה:
מהגר לא חוקי ≠ פושע פלילי – אלא אם ביצע עבירה פלילית מעבר לכניסה לא חוקית.
לכן, בטבלה שלנו – שיעור הכליאה בארה"ב (505 ל־100,000) מתייחס לפשעים פליליים בלבד, ולא לעבירות הגירה.
השוואה בין-לאומית של דמי ניהול פנסיוניים: ישראל בראש הדירוג עם עמלות גבוהות במיוחד, בעקבות רפורמת ועדת בכר. ניתוח מבנה העמלות, ההבדלים בין מדינות, והצורך ברפורמה שתשפר שקיפות ותוזיל את עלות החיסכון.
השוואה בינלאומית – דמי ניהול פנסיה בפועל:
הטבלה הבאה מציגה השוואה בין 20 מדינות לפי גובה דמי הניהול בפועל, עם הבחנה בין דמי ניהול מההפקדות לבין דמי ניהול מהצבירה:
דירוג | מדינה | דמי ניהול מההפקדות | דמי ניהול מהצבירה | מבנה מערכת פנסיה |
1 | ישראל | 1.5%–2% | 0.1%–0.25% | פרטית-מסחרית, עם עמלות הפצה והשקעה חיצוניות |
2 | אוסטרליה | 0% | 0.5%–1% | חובה (Superannuation), תחרות בין גופים |
3 | ארה"ב | 0% | 0.2%–1% | פרטית, תחרותית (401k, IRA) |
4 | ספרד | 0% | 0.4%–0.7% | ציבורית עם קרנות פרטיות |
5 | אירלנד | 0% | 0.3%–0.7% | פרטית-ציבורית |
6 | איטליה | 0% | 0.3%–0.6% | ציבורית-מקצועית |
7 | פורטוגל | 0% | 0.3%–0.6% | ציבורית-פרטית |
8 | שווייץ | 0% | 0.3%–0.6% | פרטית, עם פיקוח הדוק |
9 | קנדה | 0% | 0.3%–0.6% | ציבורית-פרטית לפי פרובינציה |
10 | בריטניה | 0% | 0.3%–0.75% | פרטית וציבורית, רגולציה שקופה |
11 | בלגיה | 0% | 0.2%–0.5% | ציבורית-מקצועית |
12 | אוסטריה | 0% | 0.2%–0.5% | ציבורית-סולידרית |
13 | גרמניה | 0% | 0.2%–0.4% | ציבורית-קולקטיבית |
14 | דנמרק | 0% | 0.2%–0.4% | ציבורית, יעילה |
15 | יפן | 0% | 0.2%–0.4% | ציבורית עם רכיב פרטי |
16 | צרפת | 0% | 0.2%–0.4% | ציבורית עם קרנות פרטיות |
17 | פינלנד | 0% | 0.2%–0.4% | ציבורית-מקצועית |
18 | הולנד | 0% | 0.1%–0.3% | מקצועית, ללא מטרות רווח |
19 | שוודיה | 0% | 0.1%–0.3% | ציבורית עם רכיב פרטי |
20 | נורווגיה | 0% | 0.05%–0.2% | קרן ממשלתית לאומית |
מסקנות:
ישראל נמצאת בצמרת דמי הניהול בעולם, בעיקר בשל גבייה כפולה ועמלות עקיפות.
רוב המדינות המפותחות גובות דמי ניהול רק מהצבירה, בשיעורים נמוכים יותר.
מערכות ציבוריות או מקצועיות מצליחות לשמור על עלויות נמוכות בזכות ניהול קולקטיבי וללא מטרות רווח.
יש צורך ברפורמה נוספת בישראל שתשפר את השקיפות, תצמצם את העמלות, ותעודד ניהול ציבורי או קולקטיבי.
הסבר:
דמי ניהול פנסיוניים בישראל: השוואה בינלאומית והשלכות רפורמת ועדת בכר
רקע כללי:
דמי ניהול פנסיוניים הם העמלות שגופים מוסדיים גובים עבור ניהול כספי החיסכון הפנסיוני של הציבור. הם נגבים בשתי דרכים עיקריות:
מההפקדות – אחוז מהסכום שמופקד מדי חודש.
מהצבירה – אחוז מהסכום הכולל שנצבר בקרן לאורך השנים.
בישראל, דמי הניהול מוגבלים בחוק, אך בפועל החוסך משלם גם עמלות עקיפות שאינן מדווחות בדו"ח השנתי – כמו עמלות השקעה חיצוניות ועמלות הפצה לסוכנים.
ועדת בכר – נקודת מפנה רגולטורית:
בשנת 2005, ועדת בכר הובילה לרפורמה מקיפה בשוק ההון, שבמסגרתה:
הועבר ניהול קופות הגמל וקרנות הפנסיה מהבנקים לגופים מוסדיים פרטיים.
הוגברה התחרות בין גופים מוסדיים, מתוך מטרה לשפר את השירות ולהוזיל עלויות.
נוצרו מנגנונים חדשים לגביית עמלות, כולל:
עמלות הפצה – תשלום לסוכני ביטוח ויועצים.
עמלות השקעה חיצוניות – תשלום לגופים חיצוניים שמנהלים את ההשקעות בפועל.
למרות הכוונה לשפר את יעילות השוק, בפועל נוצר מצב שבו החוסך משלם יותר – לעיתים מבלי לדעת זאת.
דמי ניהול בישראל – תקרה חוקית מול מציאות בפועל:
סוג עמלה | תקרה חוקית | בפועל (ממוצע) |
|---|---|---|
מההפקדות | עד 6% | 1.5%–2% |
מהצבירה | עד 0.5% | 0.1%–0.25% |
עמלות עקיפות נוספות | אין תקרה | לא מדווחות, אך עשויות להגיע ל־1% מהצבירה |